יהודית: הדוד שלי, בעלה של דודה שלי, עבד עם חמי בפרדס. חמי (העתידי) אומר לדודי: "יש לך בחורה, ילדה? אני רוצה לחתן את הילד, אני מפחד שאמות ואין לי נכדים. אני אביא ואביא..." אמר לו: "בסדר". בעלי לעתיד, שלום ז"ל, עבד בחפירות.
נעמה: הוא גר אצלכם?
יהודית: לא, הדודים נפגשו בעבודה. הדוד ענה: "לאח של אשתי יש שתי בנות". אבא שלי, מרוב שאהב את אחותי, לא רצה להמשיך לדבר עליה. אבא אמר: "יש לי ילדה", ושאל איך החתן. ענה חמי העתידי: "הוא מלך, יפה כמו הלבנה". אבא שאל: "במה הוא עובד?" אמר לו חמי: "הוא קבלן בניין".
אבא של שלום סיפר שהוא עשיר, ויש לו הרבה כסף והוא קבלן. אבא שלי שמח. נחתן אותה, כיון שיש לו הרבה כסף, ניתן לה עוזרת כמו שהיא עוזרת. חזרתי מהעבודה אמר אבי: "הדוד שלך אמר שיש אחד הבן של הבוס שלו, שהוא עשיר וקבלן והוא כמו הלבנה. אני רוצה שאת תכירי אותו", אמרתי: "למה? אני עוד קטנה אבא, בת 15.5, אני עובדת ונותנת לך את הכסף לידיים. אפילו כוס מים אני לא קונה, כל מה שאני מקבלת חודשית עובר לידך. למה אתה רוצה למכור אותי היום?" אמר: "בנתי אני מרחם עליך, את עובדת קשה ואני רוצה שתהיי מאושרת, גברת ולא שפחה". אמרתי: "אבא אולי הוא עיוור?"
אמר אבא: "יא בתי, למה את מדברת? בלי עין הרע, הוא קבלן ויש לו הרבה כסף". נתן לי בקבוק ויסקי. נתן לי קילו תמרים, קילו שקדים, בוטנים אגוזים. אימי נתנה לי עוגה. העמיסו עלי ואמרו לי לכי לשעריה לדודה שלך. "למה לשם?" כיון שהוא משם. הגעתי לדודה שלי, אחות של אבי, בשעריה. אמרתי דודה שלום. נישקה אותי, אמרתי לה: "באמונה' תגידי לי איך הוא?". אמרה: "הוא יופי, הוא קבלן, יש לו הרבה כסף, יש לו בית על שתי קומות. את תהיי מבסוטה".
למחרת אכלנו ארוחת בוקר, הדוד שלי נסע לפג'ה, הלך ברגל, הגיע אחרי שעה וחצי. הדוד והדודה ישראל, הגיעו אלינו. אברהם, האח, היה עוד קטן ושיחק בחוץ עם הילדים. ישראל הדוד, יושב מקשיב. החתן, סאלם, אף מילה. יושב שותק, לא בשמים, לא בארץ. במפגש הזה היינו עשר חברות בחוץ, כל הזמן ביחד. הדוד שלי אמר לדודה שלי: "צאי ותבחרי בחורה, מי מהן שמוצאת חן בעיניך". הדודה הסתובבה לידינו, בחנה אותנו. לי היתה לי צמה עד הישבן, היא התאהבה בצמה ולא בי. צחקתי על הבנות, שיקחו אתכם השדים, אני צריכה לקחת את הבחור שלכם? והדודה אמרה: "אהבתי את זאת", הצביעה עלי, "מצאה חן בעיני, כי יש לה שיער יפה, היא יפה מכולן". מה היא מתחתנת איתי?
נעמה: ראית אותו?
יהודית: לא ראיתי, היו שניים, אני לא יודעת מי מהם. אמרו לי ללכת איתו לסרט. הלכנו אני והמיועד וישראל. אני באמצע אחד מימיני ואחד משמאלי. ישראל מדבר ללא הרף, ושלום כמו גולם. לא שמעתי אפילו חצי מילה ממנו. חשבתי שהוא אילם, או חרש. מה זה? לא ידעתי מי מהם החתן המיועד, חשבתי שמי שמדבר איתי הוא יהיה בעלה. זה השני הוא טמבל. הוא מלווה. יצאנו מהסרט, נסענו באוטובוס, אני נכנסתי לבית של הדודה, שאלה אותי הדודה: "איך הוא?" אמרתי: "אני לא יודעת מי הוא. אחד גולם, אחד שבר לי את הראש מהדיבורים". למחרת הלכתי לעבודה, בתל אביב, בבוקר מוקדם. יום רביעי טלפון, מה קרה אני שואלת. "את חייבת לבוא, נעשה לך היכרות משפחה ואירוסין". אמרה: "עם מי?" קבעו עם אבא שלי שיגיעו ביום רביעי, ושלום החתן הגיע אל בית הורי עם כבש על כתפיו, אבא שלי שוחט. הכינו אוכל, אבא שלי שחט, וגם אמא שלי עבדה. אבא שלי סידר וחתך לכמה חתיכות, אמא שלי רחצה וסדרה אוכל.
נעמה: ואת איך? התלבשת יפה?
יהודית: לא, מה פתאום הגעתי עם הסמרטוטים מהעבודה. אמא שלי אמרה: "את משוגעת, את נותנת לנו עיוור? (כיוון ששלום לא ראה טוב), אין גברים אחרים? למה נתת לנו?"
ביום החופה, נתנו לי ארגז, ובה שמלה כבדה. שמעון בן דודי, הביא לי את הנעלים של אשתו. היא נעלה מידה 40 ואני 37, (צוחקת) והשמלה ענקית, מדהימה (מנפנפת עם הידיים כמו טווס). אני באמת לא רציתי חתונה ואני צוחקת על עצמי כל הזמן, 'ברוך משנה הבריות'. מה שעשו לי לא יפה.
היה לי חבר שבאמת רצה להתחתן איתי, הוא רק התגייס, כל הלילה בכה אצל אימי: "מה אתם עושים לילדה, איזה עוון, היא עובדת נותנת לכם את הכסף". היה אומר לאימי: "עליכם עוון. עוד שנתיים וחצי אנחנו נתחתן. אתם אוהבים אותי ואני אתכם ואנחנו נתחתן. למה אתם עושים לי ככה?"
אמא שלי אמרה: "ילדתי מה אני יכולה לעשות? זה אבא שלה!"
אבא שלי נתן כסף כדי ל'סדר' את הגיל.
