מוקדש לעם ישראל
נעמה: גרתם בעין שמר, כמה זמן נשארתם שם?
יהודית: נשארנו שנה שנתיים לקחו אותנו לגליל, למושב גורן. למשך שנה שנתיים ואח"כ לבית עריף. היו פדאיון.
נעמה: מי היה לפני כן בבית עריף?
יהודית: אף אחד. כולם גרו באוהלים, ואח"כ בצריפים, עשו לנו בתים כמו בישעי. גרנו שם תקופה של 3-4 שנים. הפדאיון גנבו ולקחו. היינו ילדים ועבדנו מגיל 8, בכיתה ב', במחנה ישראל, בשדה התעופה. היו במקום עולים הונגרים, צרפתים. הם גרו בביתנים, עבדנו אצלם, כיבסנו, ונתנו לנו חצי שקל. קנינו לחם.
נעמה: הממשלה לא נתנה כסף לאוכל?
יהודית: היו מנות פעם בשבוע, 100 גרם בשר לנפש לשבוע.
נעמה: וסוכר?
יהודית: לא היה, רק בשר. אני לא זוכרת הרבה.
נעמה: ומה עשתה אימך?
יהודית: בהריון. כל חייה היתה בבית. כשעלינו לארץ מתימן היינו שלושה ילדים, אני, אחותי ואחי.
נעמה: כמהבסך הכל?
יהודית:תשעה. אבל היו הרבה הפלות בבית. כל פעם הריון מצליח ולא מצליח. 18 הריונות. אח"כ יצאתי לעבוד יחד עם חברות ב'מחנה ישראל', עבדנו כמה שעות וחזרנו הביתה. בדרך חזרה תפסו אותנו מסתננים. חשבנו שהם שוטרים, לבשו בגדים של שוטרים ישראלים, כובע, תג ושרוך של שוטרים ישראלים. חיבבנו אותם, נתנו לנו סוכריות.
נעמה: מה לא ידעתם?
יהודית: איך נדע? היו שואלים אותנו מה שם יו"ר הועד? המזכיר?, למי יש צאן? נתנו להם כתובות ובערב הגיעו לגנוב. יום אחד, שישי בבוקר, בשעה חמש בבוקר, פתאום יריות, יצאתי להתפנות, מאחורי הבית. שמעתי יריות. קפצתי, אמא שלי אמרה: "אל תפחדי הפיצוצים בצד השני". יצאתי לראות. נחשון, בעלה של בת דודי, היה שומר, היו לו חמישה כדורים, הוא הלך הביתה כי לא היה לו כוח. נשאר יצחק, מסכן, שמע רשרוש, אמר: "עמוד". אמר להם להרים ידיים. ביקש סיסמא, ביקש מהם לומר מהי פרשת השבוע, אמר לו הפדאיון: "כוסאמוק". יצחק ירה בו חמישה כדורים ופגע בשלושה אנשים, ושניים ברחו. בכיתי ויצחק בכה. הגיעו שוטרים. אמרו לו מהמשטרה: "אל תפחד, אלו פדאיון". הוא לא האמין. נתנו לו שעון ועוד כמה דברים, אבל הוא המשיך לבכות. אח"כ אמרו השוטרים: "אם תמצאו עוד פדאיון תחסלו אותם". היו הרבה פדאיון, הם היו קרובים לבית נבאללה.
היתה לנו כלבה גניה, שהסתובבה סביב הבית, והיא עבדה. יום אחד הרעילו אותה הפדאיון.