עלייה

יהודית: אני זוכרת שהייתי קטנה בתימן, תינוקת. ההורים שלי היו עשירים עם כסף רב. אני לא עשיתי כלום, ילדה קטנה. עלינו לארץ במטוס.

נעמה: איך היה כשעליתם לארץ, איך ידעתם?

יהודית: באו מהארץ, מארץ ישראל, ואמרו לכולם להיכנס לארץ. אח"כ אמרו 'אם תעלו למטוס, המטוס יפול'. אל תביאו אתכם לא תכשיטים ולא כסף, כיוון שהוא יפול.

נעמה: מה עשיתם?

יהודית: זרקנו הכל מתחת למטוס, מה שהיה עלינו זרקנו גם התרבוש, (כובע תימני עם תכשיטי כסף), גם אותו זרקנו.

נעמה: את חושבת שלקחו אותם?

יהודית: עלינו למטוס ולא השאירו בידינו כלום. אפילו עגילים. ישבנו במטוס, (צוחקת), רציתי להתפנות, ביקשתי מאמא, אך אמא אמרה 'מה לעשות? אנחנו במטוס. תגידי לאחראים שאת רוצה להתפנות. הגעתי לטייס, אמרתי לו בערבית שאני רוצה להתפנות. הוא לא הבין ערבית; לא הבין מה קרה לי. הגענו לבן -גוריון, עלינו למשאיות, הגענו לעין שמר.