מכונית במתנה

יהודית: היה לי רכב, פיאט רנו 4, קניתי אוטו קטן, ישן, ושאר הכסף לסדר את הבית. האוטו שהיה לי, היה רעוע, ביקשתי מיוסף להחליפו.

נעמה: מי זה יוסף?

יהודית: אחי, שעבד במגרש מכוניות. לקח אותו, ובמשך שישה חודשים לא נמכר. התקשרתי ליוסף, אמר לי הרכב טרנטא, לא שווה כלום, זבל, זבל, מי יקנה אותו?

נעמה: מתי למדת לנהוג?

יהודית: למדתי בשנת 1973 כשהתחלתי לעבוד בחיסוני העופות. יום אחד הגיע אחי עם פיאט 28, חדשה ויפה. הגעתי מ'עוף ירושלים', וראיתי בחוץ שתי מכוניות. האחת חדשה והאחרת ישנה. אמרתי בליבי, יופי מי שהרכב שלו, יתחדש. פגשתי בבית את שלום ואת אחי ואת חברו. תמיד ב 16:00 אכלתי איתם יחדיו. אחי שאל אותי איך החתן? עניתי: שיהיה לכלה. תגידי לי 'האם לא היית רוצה רכב כזה?' אמרתי 'אולי בעולם הבא'. לא האמנתי. את לא חושבת על אוטו כזה יפה שיהיה שלך? אמרתי לו 'תן לאכול בשקט בלי ברבורים'. ואחי ממשיך לשאול אותי כמה וכמה פעמים מה דעתי. ביקשתי שיעזוב אותי בשקט. כשסיימנו לאכול לקח אותי לרכב, אמר לי תעלי, אמרתי חס וחלילה, מה אתה משוגע? 'אני לא נוגעת בחיי באף אוטו. אלך קילומטרים ברגל אך לא אגע ברכב שלא שלי. אחי אמר 'אני רוצה שאת תעלי לרכב תראי איך הוא' אמרתי 'ראיתי מבחוץ למה אכנס?׳ אמר לי 'אל תבלבלי את המוח'. אמרתי 'שיהיה בריא מי שהרכב שלו'. אח"כ לקח את ידי, דחף אותי לתוך האוטו ואמר לי אני רוצה שתראי איך האוטו. אמרתי 'אסע עד המכולת ואחזור, אמר לי 'לא תמשיכי ישר'. אמרתי 'אעשה סיבוב עד המכון ואחזור', אמר לי 'לא תמשיכי ישר'. מפה לשם עד המרכז, שאלתי 'אתה מבסוט?' אמר 'כן'. חזרתי הביתה, וכולם שותקים. שלום היה שם. אני לא חושבת שזה שלי ולא חולמת, זה לא בראש שלי. לא יכול להיות שזה שלי. אחי לקח את המפתחות, נופף בהם אמר לי 'אבא קנה לך'.