עברית

סבו של חכם גבאי

שם הדובר/ת: 
חכם גבאי
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
תפקידים שונים בחברת 'סולל בונה'
גיל בעת התיעוד: 
74
שנת עלייה לארץ: 
1964
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
מדי רוזנבלט
מועד התיעוד: 
2018
תִרגום: 
משה שטרית

תרגום: 

חכם גבאי: אני לא זכרתי על סבא שלי, אבא של אימא זיכרונו לברכה, הוא היה מוהל והיה שוחט, הוא הדיין של הכפר. הוא היה עושה את החתונות כולם היה מחתן את האנשים וכל דבר. והסבא שלי מהצד של אבא זיכרונו לברכה, הוא לימד אותי לקרוא בבית, איתו קראתי עד שעשיתי בר מצווה, התחיל לקרוא איתי, התחלתי ללמוד את הדינים של השחיטה, אחרי איזה חודשיים שלושה חודשים [...] נפטר לא היה לנו מה לעשות שם, הלכנו לקזבלנקה, עשינו פספורט ובאנו לישראל, עשינו פספורט ובאנו לישראל. 

את רוצה משהו אחר? יש בכל כפר, יש בכל כפר, אבל אבל כל כפר, אבל כל כפר, לא כולם יודעים לקרוא, לא כולם יודעים לקרוא, יש כפר שיש בהם ויש שאין להם, אבל בדרך אין כפר שאין בו רב שלא שוחט כמעט כמעט כמעט בכל מקום יש רב ששוחט שמלמד את הילדים והכול, ועושה להם את הטקסים כולם, שצריך בכפר שלהם.

שבתות וחגים

שם הדובר/ת: 
חכם גבאי
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
תפקידים שונים בחברת 'סולל בונה'
גיל בעת התיעוד: 
74
שנת עלייה לארץ: 
1964
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
מדי רוזנבלט
מועד התיעוד: 
2018
תִרגום: 
משה שטרית

תרגום: 

חכם גבאי: שבתות וחגים במרוקו, היו... כדי שתבוא שבת, מבשלים, היינו מבשלים הכי טוב, דגים, חייב שיהיו דגים, ובשר, חייב שיהיה בשר, וכל המרבה הרי זה משובח, כל המרבה משביח את החג, הקדוש ברוך הוא דואג לך, אומרים הקדוש ברוך הוא אומר השבת הזה הם טובים, על חשבוני, אתם תאכלו ותשתו ואני אשלם. 

וכמובן, גם בחגים, והכי הרבה בפסח, חודש האביב, צובעים את הבית ונשטוף, וניקיון מה אגיד לך, יותר מכאן, כאן ברוך השם, הקירות חלקים, הכול יש מרצפות, את יודעת מה זה מרצפות, שם מטאטאים וזהו, יש רק אדמה, שמים עליה מחצלת, וישימו עליה משהו כדי לישון, ויש כרית ויש מזרן, ישנים עליו.

צובעים את כל הבית, והיינו מכינים מצות בבית, בכפר, היינו עושים מצות מפורים, לפי תור, לפי הסדר, לפי התור,  בתור. היום אצלי, מחר אצלך, אחר כך אצל מישהו אחר, לא לא לא, היינו מתאספים עשרה גברים ושלוש או ארבע נערות, אחת היתה לשה ביד אחת רבע שעה, אחרת חותכת לגודל כיפה, ועוד אחת עושה כך, ומשם לתנור ישר.  המצות של מרוקו כמו דפים, אבל גדולה יותר ודקה יותר, נהיה תענוג לאכול את המצות האלה... כל אחד מה שהוא עושה, כל משפחה לפי הגודל שלה, משפחה ברוכת ילדים, אחים ואחיות בבית, לפי הצרכים של כל החג. 

מפורים מתחילים, אנחנו אצלנו, בשליל ז'דאת (כנראה שם מקום) מקנה סוף גדולים סוגרים ושמים אותם בצד, קודם כל מכשירים את החדר, מכשירים אותו הראשון. והיינו מכינים מצות ושמים אותם שם, עד שמגיע פסח ופותחים את המצות, ושוחטים את העגלים ושוחטים את הכבשים, השבח לאל.

בבהילו , בוודאי, עושים בבהילו, מתחילים עם הבכור בבית, הוא מתחיל, ועושה לילדים הקטנים, ואם האישה הרה, ואם האישה הרה, עושים לה שתי פעמים, למה? ואם יש לה תאומים בבטנה, עושים לה פעמיים, שלה ושל התינוק, ובשתי פעמים מתכוון גם למקרה שיש תאומים, והולכים לפי הסדר עד שנשאר בעל הבית והאישה שלו. 

עושים בבהילו, כך גם אני בבית שלי באים אליי הילדים. 

בבהילו, היינו עושים מגש, את יודעת מגש גדול, מגש גדול, היינו שמים בו שלוש מצות, היינו שמים בו ביצה, היינו שמים בו מלח, היינו שמים בו חרוסת, לא כמו החרוסת שמוכרים כאן, חרוסת כמו שצריך באגוזים, בדברים, תענוג שתאכלי אותה, חרוסת, כל אחד מה שהוא יודע שם בה, אנחנו שמנו בה תמרים, לא תמרים רגילים, איפה שאני נולדתי יש תמרים בלי סוף.

ערק, ממה היינו עושים אנחנו ערק? מתמרים, לפחות שני סירים תמרים, היינו עושים אנחנו ערק, אני זוכר אני, בבית שלנו, אנחנו, המסחר שלנו, הוא התמרים, היינו קונים המון תמרים מהמוסלמים, בעונה שלהם, ויש לנו מקום בבית, ממלאים בתמרים, באה משאית, ומוכרים במרקש, ואבא המנוח היה מביא סחורה אחרת, היה מביא כותנה, את יודעת מה זה כותנה? בדים, מביא בדים, לבן, ירוק, מה שהמוסלמים מוכרים, היו תופרים צמר, סדינים, לא היו מוכרים סדינים מוכן, היינו תופרים סדינים במרוקו, היו שמים על מזרנים, על כריות.

טוב, נחזור לפסח, אחרי שעשינו בבהילו, החג היה עובר כמו שצריך, כמו שאומרים בעברית, עובר בשמחה, כל דבר.

הגיע מימונה, הגיע מימונה, כל הכפר היה מתכנס, לפני שיתפללו מנחה, והיו הולכים לנהר, נחל, הולכים לנהר, דראע (שם הנהר) ארוך, הולכים לנהר ומחכים עד שיצא החג, והרב מבקש, ולמה קוראים לו מימונה? שתהיה השנה ברכה וסעד, יבורך מסעוד ויבורך מכלוף, מתחילים איתם שתהיה כל השנה  טובה, מכלוף, שהאל... מסעוד, שהאל יסעד אותנו, כל המילים הטובות ביותר שהחזן מכיר, על כל הכפר הוא מבקש. 

ואחר כך, מתפללים ערבית שם, והולכים לחלקות האדמה, קוטפים פול, מהגבעול שלו, וקמח, גם הוא, מביאים אותם ונכנסים הביתה. פוגשות אותנו הנערות עם חלב, והיינו שמים על קירות הבית, זה היה סימן טוב.... היינו עושים קמח עם פול, יש כאלה שמים על השולחן, וכמו שעושים במימונה, מתוק, יש מי שיודע לאפות עוגה, ותמרים, שקדים ואגוזים, "ללה מימונה ומברכה מסעודה", כל כפר והמנהג שלו, זה מה שנתן האל.

אחרי פסח - שבועות, אחרי פסח שבועות, אנחנו היינו עושים... אטריות, היינו מכינים אותן בידיים, לא היינו קונים מהמוסלמים, לא היינו קונים את מה שהם מוכרים, הכול בבית מכינים את האטריות.

בשבועות היינו מחביאים את המצות מפסח. דברי חלב בשבועות, אנחנו לא אכלנו דברי חלב בשבועות,

אנחנו אוכלים בבוקר, כתוב: אין שמחה אלא בבשר וביין, אין שמחה אלא בבשר וביין.

אנחנו, המנהג שלנו, מחביאים מצות מפסח עד שבועות, הולכים לבית הכנסת, קוראים את הקריאה של חג שבועות, והאישה בבית מכינה חלב עם המצה, והיינו באים ועושים קידוש ומברכים על המצה והחלב, שוטפים את הפה שלנו, ואוכלים בשר ועוף, וכל דבר בשבועות. אנחנו. 

אמרתי, אמרתי לך זה המנהג שלנו, אחרים, אחרים. כדי שנעשה קידוש על ריק? לא, נעשה קידוש על מזונות

בשבועות, כל בית כנסת והמנהג שלה, קראנו זהרות של אבן גבירול, ברצלונים, כולם מספרד, מה היו קוראים? מי שקורא את הפסוק האחרון מרטיבים אותו במים, ואם כלה רוצה להתחתן, אם יודעים שרוצה להתחתן זאת עם ההוא, שופכים על שניהם מים, הכול סימנים סגולות טובות.

 

עלייה לישראל ותעסוקה

שם הדובר/ת: 
חכם גבאי
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
תפקידים שונים בחברת 'סולל בונה'
גיל בעת התיעוד: 
74
שנת עלייה לארץ: 
1964
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
מדי רוזנבלט
מועד התיעוד: 
2018
תִרגום: 
משה שטרית

תרגום: 

חכם גבאי: עלייה, אנחנו עלינו 21 אוגוסט 1964. באנו, באנו, ירדנו בחיפה העלו אותנו לאוטובוס, הביאו אותנו למגדל העמק. יום שישי היה, והביא האל, הרחוב הזה, שהביאו אותנו הייתה גרה דודה שלי, גרה הדודה שלי. גרנו אצלה, באנו שישה, שמונה, שישה, שמונה, תשעה אנשים. אבא שלי זיכרונו לברכה ואימא זיכרונה לברכה ואנחנו שישה ילדים ממרוקו, ואחת נולדה כאן. אחר כך נולדה אחת כאן. הקטנה שלנו נולדה כאן. אנחנו שבעה, שני בנים וחמש בנות, והבאנו איתנו אחת יהודייה צדיקה שהייתה ערירית. כולם, האחים והאחיות שלה כבר הגיעו לישראל והיא נשארה לבד. והיא לא ראתה, ואבא זיכרונו לברכה אמר: לא נבוא עד שלא נביא אותה איתנו. היא היא קרובה למשפחה, קרובה למשפחה שלנו. ולא באנו ממרוקו עד שלא הוצאנו לה פספורט והבאנו אותה איתנו לישראל. נתנו לנו בית שעדיין לא לא הסתיים. היה פיגום, היה גשר אחד עם המקלות שלו, ועם זה העלו אותנו לבית, איך שסיימו אותו, איך שסיימו אותו, בית 57 מטר תשעה אנשים. תגידי לי, איפה תשימי אותם? היום, היום תגידי לזוג שיקנה בית הוא לא יקנה. ואנחנו תשעה, תשעה, וגרים בו. וברוך השם בית. איך אומרים בעברית? מה שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, אנחנו מקבלים, כל מה שנתן לנו אלוהים אנחנו מקבלים, ברוך הבא מה שנתן לנו הקודש בריך הוא. אימא זיכרונה לברכה מעולם לא עבדה. אני באתי באונייה, באיך קוראים לו באונייה, וחתמתי שאני לא הולך לצבא שלוש שנים, אמרו לי שאלך רק למילואים כדי שאני אעבוד ואני אעזור להם בכסף, בכסף של הפרנסה. חתמתי להם. אנחנו ועבדנו אני ואבא זיכרונו לברכה במקום אחד במקורות, נתנו לנו במקורות.  חודש תשיעי, עשירי, אחד עשרה. התחיל גשם במקורות, אי אפשר להיכנס אי אפשר להיכנס למקום, לבוץ ולכל הבלאגן הזה. אמרו: "תשבו בבית, אבא יכול לקבל עבודה אחרת, והוא נשוי עם ילדים, ואתה תשב ונבדוק לך עבודה". עבדנו שלושה חודשים, שלחו אותנו, הלכתי ללשכת עבודה. אמרו לי: "תחזור למקורות". ישבתי שבוע, עשרה ימים, הלכתי שוב. אמרו לי: "לא, למקורות אתה קטן, רוצים אותך, אתה יודע לדבר בעברית, אתה יודע לכתוב קצת, אנחנו, אנחנו רוצים את הילד הזה הקטן שיישאר איתנו, אחרים שנשואים ויש להם ילדים יתנו להם עבודה". אחרי שבועיים כבר לא יכולתי לשבת, ואני רואה איך אני איך אני יכול לעזור לאימא, איך אני אתן, אין לי אין לי מה לתת לה. טוב, הלכנו להתפלל בבית כנסת אחר, בא אליי איזה יהודי אחד זיכרונו לברכה, אמר לי אם עובדים שאל מתי באנו. אמרתי לו: שלושה חודשים, התפללתי בבית כנסת אחר, אבל זה קרוב עכשיו שאנחנו יודעים שיש פה בית כנסת קרוב". צריף, היה צריף והתפללתי עם זיכרונו לברכה רבי רפאל בוסקילה זכר צדיק וקדוש לברכה, היינו מתפללים איתו. בא אליי איזה יהודי בסוף, אחרי איזה שנה או שנה. נפגשתי עם אחותו ולא ידעתי שזו אחותו, אחותו הקטנה מאבא שלו. הייתה גרה מול הבית שלנו. נפגשתי איתה, התוודענו. בקיצור, הלכנו. אמר לי שיש עבודה. שאלתי אותו איפה, אמר לי בסולל בונה. אמרתי לו: "אני אלך איתך". הלכתי איתו ביום הראשון בדצמבר, יום רביעי בהתחלת החודש, בתחילת החודש. אמרתי לו אמרתי לו בסדר.  הלכתי איתו ביום רביעי. באותו ערב שלחו לי שאני אגיע למקורות. מה את היית עושה? תחזרי למקורות שוב? 

ובדיוק התחיל גשם, דצמבר יש גשם, גשם הרבה, דצמבר ינואר. היה לי קצת שכל. אמרתי לו: "אתה יודע, אני לא הולך, לא חוזר לשם, אני הולך איפה שאתה עובד. אם זה כמו העבודה ההיא, אני אעבוד בסולל בונה". עבדתי בסולל בונה ארבעים שנה. הייתי פועל עד שנהייתי מנהל עבודה עם מכונית, עם כל דבר, השבח לאל לא יודע מה, חיים, ברוך השם גידלנו את הילדים שלנו, קנינו את הבית שלנו, השבח לאל לא מתלוננים כמו אחרים, עבדנו, עבדנו, אפילו היו לנו המון הצעות המון עבודות שאפשר להרוויח בהן יותר ולא הלכתי. אמרתי זה מה שרצה האל, אין ולא הולך כמו שאומרים בעברית. אני כאן ומה שרוצה האל. פגשתי את האישה, התחתנתי עם האישה, השבח לאל, כמו בכפר שלנו, התחתנו, כמו שאמרתי לך. אמרתי לו: "אני רוצה להתחתן", אמר לי: "בבקשה". לא היה לי כלום, הייתי עובד הייתי נותן את הכסף לאמא. אני לוקח לי בשביל לקנות את לסיגריות ולכסף של הנסיעות ולקנות את הבגדים שלי, מביא כל מה שאני מרוויח, אני נותן לה. לא היה לי גרוש. הם עשו את כל החתונה וכל דבר וברוך השם.

מנהגי אבלות

שם הדובר/ת: 
חכם גבאי
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
תפקידים שונים בחברת 'סולל בונה'
גיל בעת התיעוד: 
74
שנת עלייה לארץ: 
1964
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
מדי רוזנבלט
מועד התיעוד: 
2018
תִרגום: 
משה שטרית

תרגום: 

חכם גבאי: מגיע, כל אחד מגיע זמנו, הוא מת, אלוהים, מביאים את החברה, החברה היא חברה קדישא, באים, שם אין בית חולים, ספיטל בצרפתית, אין בית חולים, אין שום דבר,  מסכן נהיה חולה, הוא ישן, באים תיבקרו אותו, באים ורואים אותו, תיבקרו אותו החברה קדישא, יודעים, יודעים, לא מבינים בני אדם שבקרוב ימות? יודעים, אומר לך יש עוד שלושה ימים ארבעה ימים, הכול ביד האל, ויושבים ומטפלים בו, יושבים איתו כל הלילה, כדי שימות וייקח איתו קריאת שמע. ומשנפטר עושים את הקבורה שלו, טומנים אותו כמו שעושים שם, לוקחים אותו, עושים לו [...] אפילו יש סידורים בספרים, לא כמו כאן, קוראים עליו, גם שם עושים גם ארבע מיתות בית דין: סקילה, שרפה, הרג, חנק. עושים את כל זה. [...] זה זה, שבעה יושבים, יש מי שלא עושים דבר בבית שלהם, לא [...] שום דבר, כמו שאומרים כאן אנחנו לא מערבבים. הולכים, הולכים לבית האבל, לא רוצים לטעום שום דבר, לא מים, לא שום דבר, לא מערבבים, לא, לא כולם. ועכשיו גם כאן גם כאן בישראל , טועמים אלה תישמרו (ששומרים) על המנהג שלהם, על המנהג שלהם, אני משבאתי לישראל, ברבי שמעון בר יוחאי אני מברך, כאן אף אחד לא מבשל בבית של האבל, כאן מביאים הכול מבושל, מביאים להם אנשים את האוכל, קונים תמרים, קונים שקדים, קונים [...] עוגיות, קונים את כל זה, עוגה, עוגה, ומים מביאים בבקבוקים, איזה מן ערבוב זה, למה קוראים ערבוב? אבל אנשים יש להם דמיון, הולכים לפי המנהג שלהם, וכל אחד הולך לפי המנהג שלו. אין שום טקסים, שום דבר, אין שום טקסים ולא שום דבר, במרוקו היו עולים כל יום, עולים לקבר, שבעה ימים, כאן לא. משנפטר אבא, אלוהים ירחם עליו, היינו עולים אנחנו כל יום לבית העלמין, אבל לפני חמישים שנה, ארבעים ושש שנה, אלוהים ירחם עליו. זה מה שהיו עושים, עושים חודש (שלושים) כמו כאן, מי שעושה חודש לא אוכלים בשר, לא בשבתות ולא בשום דבר, רק אם יש חג, אם יש חג מבטל (תיבטל) הכול, אוכלים בשר, הכול. וגם אחד עשר חודשים (אזכרת שנה) גם הוא, אותו דבר. כמו שהיה שם יש כאן. מה שהביאו משם יש כאן. כאן אחרים מה עושים אשכנזים אני לא יודע מה עושים, נראה לי שהם עושים רק חודש וזהו. [...] אנחנו עושים אזכרה שקוראים לה המשמרה, ביום של הנפטר עושים יום לפני, יום לפני, בערב, מתפללים, מביאים אנשים לבית, עשרה, יותר ממניין, קוראים האידרא (טקסט מהקבלה) עושים את הסיום של האידרא, מביאים להם את האוכל וזה מה שנקרא משמרה, האזכרה, אומרים אזכרה.

חתונה וכיבוד הורים

שם הדובר/ת: 
חכם גבאי
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
תפקידים שונים בחברת 'סולל בונה'
גיל בעת התיעוד: 
74
שנת עלייה לארץ: 
1964
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
מדי רוזנבלט
מועד התיעוד: 
2018
תִרגום: 
משה שטרית

תרגום: 

חכם גבאי: משמגיע זמן החתונה, זמן החתונה נאספים כולם מהכפרים, הולך לאבא של החתן, אצל אבא של הכלה ואומר לו: מסעוד, מכלוף, יצחק, יעקב, אני רוצה את הבן שלך לבת שלי, מדברים עם הבת, אך לה זה לא משנה, רואים, ואף אם נגיד לא מוצא חן בעיניה, מה שיגיד האבא לאימא זה זה מה שהיא תעשה, לא כמו כאן (בישראל). לא תגיד מה אני אעשה, גדלתי בשלוחים, לא גדלתי במרוקו. כבוד בדיוק. עושים את הכבוד לאימא ולאבא. מה שאומרים, מה שאומרים עושים. הולכים לפי הציווי של ההורים, את יודעת מה זה ציווי של ההורים? מה שאומר האבא הילד עושה, ומה שאומרת האימא הילדה עושה. לומדים אותו דבר, גדלים אותו דבר. כמו שגדלים ההורים. בזמן שהם מסכימים מביאים להם מתנה, מתנה מתנה, מביאים מתנה, מה מביאים? מה מביאים? מביאים כפתן יפה, נותנים אותו לכלה, מביאים סוכר ותה, כל אחד מה שהוא מביא, כסף לא, לא לוקחים כסף, לוקחים מתנה, לוקחים תמרים, סוכריות אם ישנן, לוקחים שקדים, לוקחים [...] זאת המתנה. משדכים אותה וזה נקרא ביקוש. וזה נקרא ביקוש, ביקוש

בכפרים שלנו לא היו עושים חתונה אחת, מישהו יקום ויעשה חתונה לבדו, יקר, יקר לו לבדו שיעשה חתונה, אפילו אין אולם, אין שום דבר, רק בבית היו עושים, קוראים לחברים שלהם גם מכפרים רחוקים, מביא ומזמינים אותם ומביא, כמה, כמה? תלוי, שניים, שלושה, ארבעה, אפילו, יותר אפילו, אפילו יותר, אפילו גם במרוקו, אפילו יש לך שניים, אפילו יש לך שלושה, יש לך ארבעה, במרוקו, במרוקו לא רוצים לזרוק את הכסף סתם, אם, אם עושים שניים או שלושה כמו אחד לבדו, לעולם לא [  ], לבדו יצטרך להוציא נגיד מאה אלף שקל של כאן, אז יוצאים ארבעה חמישה שמשתתפים ביניהם, אבל כל אחד מקבל את המתנה שלו. 

אתה הזמנת את האנשים שלך, ואחר הזמין את האנשים שלו, זה מקבל את המתנה שלו, וזה מקבל את המתנה שלו, אבל מה שהוציאו על החתונה בשלמותה, מחלקים ביניהם, שלושה, ארבעה, שניים, ועושים את החתונה שלהם וכל אחד הולך לבית שלו. שבעה ימים שמזמינים את תושבי הכפר, תושבי הכפר, הכפר, העיירה, שבעה ימים, כולה מלאה. מזמינים אותם ובאים אליהם, ועושים שבע ברכות, זו החתונה. שוחטים עגלים, שוחטים כבשים, ושוחטים עיזים, את יודעת מה זה עיזים? עז. שוחטים עיזים, שוחטים כבשים, שוחטים עגלים, שוחטים עגלות, עגלות זה בקר, אני מדבר מרוקאית, בוודאי, בוודאי זה מה שהרב היה עושה, היה עושה כתובה, עושה כתובה, לזה לזה ולזה, ועושה קידוש ומוציא את כולם אלה שמתחתנים, זה בעיירה שלנו, במקומות אחרים לא יודע מהו הסידור שלהם.

 

מעמד האישה ושידוכים

שם הדובר/ת: 
חכם גבאי
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
תפקידים שונים בחברת 'סולל בונה'
גיל בעת התיעוד: 
74
שנת עלייה לארץ: 
1964
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
מדי רוזנבלט
מועד התיעוד: 
2018
תִרגום: 
משה שטרית

תרגום: 

חכם גבאי: הבנות אצלנו לא קוראות, לא קוראות, בכפרים, בכפרים של השלוחים, בכפרים שלנו, בכפרים, בקזבלנקה, גם במרכש נדמה לי שלא קוראות שום דבר, מרכש, עד שהייתה אליאנס (רשת בתי ספר בצרפתית) יצאה בקזבלנקה, במרכש, קוראות הבנות. אנחנו בכפרים, בכל המחוזות, מרכש והכפרים כולם, גם איסווירה ואגאדיר, ורזאזאת, והכפר שלנו אגדג', וסכורה, ומראן, דמנאת (סקירה של יישובים), כל הכפרים, יש מיליון כפרים שיש בהם יהודים, יש בהם יהודים המון, אף אחת לא יצאה קוראת. מה תקרא? יודעות להתפלל, לברך על המזוזה, לבקש על הילדים שלהן, זה מה שהן יודעות בנאמנות. מי שמאמין בקודשא בריך הוא, לא מפחד משום דבר, משום דבר לא מפחד. 

עד שגדלה הילדה, מלמדת אותה אימא שלה, אם אימא שלה גם היא איכותית וגדלה, כמו שמגדלת האם, אומרים בערבית, תהפוך את החבית על פיה, כך תדמה הילדה לאימא שלה. את יודעת, במרוקו לא שואלים, לא בא החתן אצל הכלה כמו שאמרתי לך בהתחלה. הולך לאבא שלו, הולך זה שרוצה להתחתן, הולך אצל אבא שלו, הוא ואבא שלו, הולכים ואומר לו: "אני רוצה את הבת שלך לבן שלי", והוא בעצמו אומר לו: "יא פלאן, יא מכלוף, יא מסעוד, תן לי את הבת שלך, אני רוצה להתחתן איתה". אפילו יש לו שישים שנה, או שבעים שנה, אני אגיד לך: החותן שלי, אלוהים ירחם עליו, החותן שלי, אלוהים ירחם עליו, הלך לקחת את אשתו, אשתו שהייתה, אלוהים ירחם עליה, חמותי זיכרונה לברכה, רצה לקחת אותה, לבקש אותה לילד שלו הקטן. שמעי מה אני אומר לך, לילד שלו הקטן, לא יודע מה אמר לו, אתה יודע רוצה לקחת אותה אני, לא יודע אם התגרש מאשתו או מתה לו אשתו, אמר לו: "רוצה אני לקחת אותה", אמר לו: "קח אותה". בת שלוש עשרה שנים. ילד איתה שבעה או שמונה ילדים, אני לא זוכר, שבעה או שמונה ילדים, כאן בישראל נולדה לו בת, כאן בישראל.

מראיינת: ולא היה רב שאומר, זה לא אסור, זה לא תקין?

חכם גבאי: לא. האישה, האישה מגיל שתים עשרה עליה להתחתן. משתים עשרה שנה מותר לה להתחתן. מותר לה להתחתן, משמקבלת דרך נשים שלה. יכולה להביא ילדים, יכולה להתחתן. 

מראיינת: כולם שם התחתנו בגיל הזה?

חכם גבאי: לא, לא כולם, לא כולם, לא כולם. יש מי שמתחתנים גדולים, גם יש שהחתן גדול והכלה קטנה, והפוך, בהפוך יש, האישה גדולה, גם בעשר שנים תהיה גדולה עליו, רק כדי שתביא ילדים, נגיד יהיה לה ארבעים או חמישים. שם חמישים הן יולדות, ארבעים ושמונה, ארבעים וחמש, הן יולדות, כאן לא, רק מגיעה לגיל שלושים אומרים לה, משבאנו עולים חדשים לא עושים ילדים כדי לא לשלם ביטוח, לא ניכנס לפוליטיקה, נעזוב אותה, במרוקו לא עושים שאלות יותר, בא האבא אומר לו הבת, יאללה שואל לשלומו.

 

מלידת הבן עד לבר המצווה, פיוט לבר מצווה

שם הדובר/ת: 
חכם גבאי
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
תפקידים שונים בחברת 'סולל בונה'
גיל בעת התיעוד: 
74
שנת עלייה לארץ: 
1964
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
מדי רוזנבלט
מועד התיעוד: 
2018
תִרגום: 
משה שטרית

תרגום: 

חכם גבאי: איך שנולד הילדון אצלנו אנחנו עושים לו "שמירה", שמירה  זה שמירה, כתוב ב ב ב קבלה, כתוב בקבלה, החכמים שיודעים לכתוב כותבים ותולים מעל הראש של הנפש, הנפש כדי שלא יפחד משום דבר, הילדון, עד שיעשו לו מילה, יום השמיני עושים לו המילה. ונשארים "השמירה" נשארים עד שנופלים או שמורידים אותם אחרי חודש, ואם הוא בכור עושים לו פדיון ומאחרי כל זה מורידים אותם, גדל הילד, אנחנו, המשפחה שלנו, משפחת גבאי, משהיינו בני חמש שנים, היינו עושים אותו כמו חתן, הילד, היינו מלבישים אותו בנעל חדשה חדשה צהובה מרוקאית, וגלבייה קטנה ותרבוש אדום, וכותבים לו לו אלף בית בדבש, וילקק בלשונו כדי שתיכנס לו התורה ותהיה מתוקה כמו דבש. זה בגיל חמש, זה משהיה לו חמש שנים, אחרי חמש שנים קורא, מתחיל לקרוא בבית הכנסת עם החזן, עם ילדים אחרים, מתחילים באלף בית ומתחילים לקרוא ומתחילים לצטט "וידבר", עם הנקודות, יודע וידבר ויאמר, יודע ויאמר, מרגע שיודע לקרוא, מתחיל לקרוא דברים אחרים עד שיודע לקרוא היטב, מלמדים אותו, מלמדים אותו, כדי שיתחיל לקרוא תהילים, יתחיל לקרוא, יתחיל להתפלל, בית כנסת, יתחיל להתפלל, עד שמגיע לבר מצווה, לתפילין, ילבש תפילין, ומי שיש לו, מי שיש לו שכל, הבנה, מתחיל לקרוא את הפרשה, קורא את הפרשה, עולה למפטיר, קורא את המפטיר ביום שבת, לפני גיל שלוש עשרה הדבר הזה, ומשהגיע לגיל שלוש עשרה מלבישים לו תפילין. תפילין, כמו חתונה עושים לו, כמו חתן עושים לו, מלבישים אותו בנעל צהובה, בגלבייה לבנה, תרבוש, ועושים לו חינה, כמו חתן. 

(מתחיל לשיר פיוט של המשורר המרוקאי רבי דוד חסין מהמאה ה-18 – פיוט לכבוד חתן בר מצווה)

אלוהים חי נורא / ר' דוד חסין

אֱלֹהִים חַי נוֹרָא אַתָּה שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ

תּוֹךְ קְהַל עַם זוּ קָנִיתָ אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ

עֹז וְתִפְאֶרֶת עֲטֶרֶת לְרָאשֵׁינוּ מִצְוֹתֶיךָ

כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ

עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ

וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ


 

 זוהי הבר מצווה, תפילין