חכם גבאי: איך שנולד הילדון אצלנו אנחנו עושים לו "שמירה", שמירה זה שמירה, כתוב ב ב ב קבלה, כתוב בקבלה, החכמים שיודעים לכתוב כותבים ותולים מעל הראש של הנפש, הנפש כדי שלא יפחד משום דבר, הילדון, עד שיעשו לו מילה, יום השמיני עושים לו המילה. ונשארים "השמירה" נשארים עד שנופלים או שמורידים אותם אחרי חודש, ואם הוא בכור עושים לו פדיון ומאחרי כל זה מורידים אותם, גדל הילד, אנחנו, המשפחה שלנו, משפחת גבאי, משהיינו בני חמש שנים, היינו עושים אותו כמו חתן, הילד, היינו מלבישים אותו בנעל חדשה חדשה צהובה מרוקאית, וגלבייה קטנה ותרבוש אדום, וכותבים לו לו אלף בית בדבש, וילקק בלשונו כדי שתיכנס לו התורה ותהיה מתוקה כמו דבש. זה בגיל חמש, זה משהיה לו חמש שנים, אחרי חמש שנים קורא, מתחיל לקרוא בבית הכנסת עם החזן, עם ילדים אחרים, מתחילים באלף בית ומתחילים לקרוא ומתחילים לצטט "וידבר", עם הנקודות, יודע וידבר ויאמר, יודע ויאמר, מרגע שיודע לקרוא, מתחיל לקרוא דברים אחרים עד שיודע לקרוא היטב, מלמדים אותו, מלמדים אותו, כדי שיתחיל לקרוא תהילים, יתחיל לקרוא, יתחיל להתפלל, בית כנסת, יתחיל להתפלל, עד שמגיע לבר מצווה, לתפילין, ילבש תפילין, ומי שיש לו, מי שיש לו שכל, הבנה, מתחיל לקרוא את הפרשה, קורא את הפרשה, עולה למפטיר, קורא את המפטיר ביום שבת, לפני גיל שלוש עשרה הדבר הזה, ומשהגיע לגיל שלוש עשרה מלבישים לו תפילין. תפילין, כמו חתונה עושים לו, כמו חתן עושים לו, מלבישים אותו בנעל צהובה, בגלבייה לבנה, תרבוש, ועושים לו חינה, כמו חתן.
(מתחיל לשיר פיוט של המשורר המרוקאי רבי דוד חסין מהמאה ה-18 – פיוט לכבוד חתן בר מצווה)
אלוהים חי נורא / ר' דוד חסין
אֱלֹהִים חַי נוֹרָא אַתָּה שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ
תּוֹךְ קְהַל עַם זוּ קָנִיתָ אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ
עֹז וְתִפְאֶרֶת עֲטֶרֶת לְרָאשֵׁינוּ מִצְוֹתֶיךָ
כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ
עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ
וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ
זוהי הבר מצווה, תפילין.