חכם גבאי: עלייה, אנחנו עלינו 21 אוגוסט 1964. באנו, באנו, ירדנו בחיפה העלו אותנו לאוטובוס, הביאו אותנו למגדל העמק. יום שישי היה, והביא האל, הרחוב הזה, שהביאו אותנו הייתה גרה דודה שלי, גרה הדודה שלי. גרנו אצלה, באנו שישה, שמונה, שישה, שמונה, תשעה אנשים. אבא שלי זיכרונו לברכה ואימא זיכרונה לברכה ואנחנו שישה ילדים ממרוקו, ואחת נולדה כאן. אחר כך נולדה אחת כאן. הקטנה שלנו נולדה כאן. אנחנו שבעה, שני בנים וחמש בנות, והבאנו איתנו אחת יהודייה צדיקה שהייתה ערירית. כולם, האחים והאחיות שלה כבר הגיעו לישראל והיא נשארה לבד. והיא לא ראתה, ואבא זיכרונו לברכה אמר: לא נבוא עד שלא נביא אותה איתנו. היא היא קרובה למשפחה, קרובה למשפחה שלנו. ולא באנו ממרוקו עד שלא הוצאנו לה פספורט והבאנו אותה איתנו לישראל. נתנו לנו בית שעדיין לא לא הסתיים. היה פיגום, היה גשר אחד עם המקלות שלו, ועם זה העלו אותנו לבית, איך שסיימו אותו, איך שסיימו אותו, בית 57 מטר תשעה אנשים. תגידי לי, איפה תשימי אותם? היום, היום תגידי לזוג שיקנה בית הוא לא יקנה. ואנחנו תשעה, תשעה, וגרים בו. וברוך השם בית. איך אומרים בעברית? מה שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, אנחנו מקבלים, כל מה שנתן לנו אלוהים אנחנו מקבלים, ברוך הבא מה שנתן לנו הקודש בריך הוא. אימא זיכרונה לברכה מעולם לא עבדה. אני באתי באונייה, באיך קוראים לו באונייה, וחתמתי שאני לא הולך לצבא שלוש שנים, אמרו לי שאלך רק למילואים כדי שאני אעבוד ואני אעזור להם בכסף, בכסף של הפרנסה. חתמתי להם. אנחנו ועבדנו אני ואבא זיכרונו לברכה במקום אחד במקורות, נתנו לנו במקורות. חודש תשיעי, עשירי, אחד עשרה. התחיל גשם במקורות, אי אפשר להיכנס אי אפשר להיכנס למקום, לבוץ ולכל הבלאגן הזה. אמרו: "תשבו בבית, אבא יכול לקבל עבודה אחרת, והוא נשוי עם ילדים, ואתה תשב ונבדוק לך עבודה". עבדנו שלושה חודשים, שלחו אותנו, הלכתי ללשכת עבודה. אמרו לי: "תחזור למקורות". ישבתי שבוע, עשרה ימים, הלכתי שוב. אמרו לי: "לא, למקורות אתה קטן, רוצים אותך, אתה יודע לדבר בעברית, אתה יודע לכתוב קצת, אנחנו, אנחנו רוצים את הילד הזה הקטן שיישאר איתנו, אחרים שנשואים ויש להם ילדים יתנו להם עבודה". אחרי שבועיים כבר לא יכולתי לשבת, ואני רואה איך אני איך אני יכול לעזור לאימא, איך אני אתן, אין לי אין לי מה לתת לה. טוב, הלכנו להתפלל בבית כנסת אחר, בא אליי איזה יהודי אחד זיכרונו לברכה, אמר לי אם עובדים שאל מתי באנו. אמרתי לו: שלושה חודשים, התפללתי בבית כנסת אחר, אבל זה קרוב עכשיו שאנחנו יודעים שיש פה בית כנסת קרוב". צריף, היה צריף והתפללתי עם זיכרונו לברכה רבי רפאל בוסקילה זכר צדיק וקדוש לברכה, היינו מתפללים איתו. בא אליי איזה יהודי בסוף, אחרי איזה שנה או שנה. נפגשתי עם אחותו ולא ידעתי שזו אחותו, אחותו הקטנה מאבא שלו. הייתה גרה מול הבית שלנו. נפגשתי איתה, התוודענו. בקיצור, הלכנו. אמר לי שיש עבודה. שאלתי אותו איפה, אמר לי בסולל בונה. אמרתי לו: "אני אלך איתך". הלכתי איתו ביום הראשון בדצמבר, יום רביעי בהתחלת החודש, בתחילת החודש. אמרתי לו אמרתי לו בסדר. הלכתי איתו ביום רביעי. באותו ערב שלחו לי שאני אגיע למקורות. מה את היית עושה? תחזרי למקורות שוב?
ובדיוק התחיל גשם, דצמבר יש גשם, גשם הרבה, דצמבר ינואר. היה לי קצת שכל. אמרתי לו: "אתה יודע, אני לא הולך, לא חוזר לשם, אני הולך איפה שאתה עובד. אם זה כמו העבודה ההיא, אני אעבוד בסולל בונה". עבדתי בסולל בונה ארבעים שנה. הייתי פועל עד שנהייתי מנהל עבודה עם מכונית, עם כל דבר, השבח לאל לא יודע מה, חיים, ברוך השם גידלנו את הילדים שלנו, קנינו את הבית שלנו, השבח לאל לא מתלוננים כמו אחרים, עבדנו, עבדנו, אפילו היו לנו המון הצעות המון עבודות שאפשר להרוויח בהן יותר ולא הלכתי. אמרתי זה מה שרצה האל, אין ולא הולך כמו שאומרים בעברית. אני כאן ומה שרוצה האל. פגשתי את האישה, התחתנתי עם האישה, השבח לאל, כמו בכפר שלנו, התחתנו, כמו שאמרתי לך. אמרתי לו: "אני רוצה להתחתן", אמר לי: "בבקשה". לא היה לי כלום, הייתי עובד הייתי נותן את הכסף לאמא. אני לוקח לי בשביל לקנות את לסיגריות ולכסף של הנסיעות ולקנות את הבגדים שלי, מביא כל מה שאני מרוויח, אני נותן לה. לא היה לי גרוש. הם עשו את כל החתונה וכל דבר וברוך השם.