שירת נשים מתימן
מוקדש לבעלי ולבניי, זכריה ובנימין דוד
תיעוד ושימור לשונות היהודים ותרבויותיהם ע"ש חיים (מרני) טרבלסי ז"ל
מוקדש לבעלי ולבניי, זכריה ובנימין דוד
מוקדש לבעלי ולבניי, זכריה ובנימין דוד
נעמה ד׳: היו יהודים מוסרים, מלשינים. האיש הלשין למושל, והמושל שלח שני חיילים שהגיעו לביתנו, ומסרו שהם מטעם המושל. אימי אמרה: אני אלמנה רחמו עלי. החיילים לא קיבלו זאת. כשהגיעו חיילים לביתנו בזמן שאבי עוד חי, בישלנו להם כשוחד, והחבאנו את הסירים בין הקש. כשהאימאם מת החלו פרעות, וזו היתה מתנה מהקב"ה שנעלה לא"י. הפרעות זירזו את העלייה. היתה לי חברה ערביה שאמרה לי: את תראי את תלכי לאל-קודס (כך כינו את ארץ ישראל), יקחו את בעלך, יטביעו את בעלך בים ואותך יקחו לאישה. אמרתי לה: אל דאגה לא יקרה כלום. ה...הצג את ההמשך
מוקדש לבעלי ולבניי, זכריה ובנימין דוד
נעמה ד: ילדתי בת, אמא שלי הראתה לי וכל זה היה אדום אדום. היא חששה שהבת שלי תלך לשווא. היא היתה אומרת לי שהבת שלי תמות.
נעמה ר׳: לא היתה מיילדת בתימן?
נעמה ד׳: לא. המבוגרות יילדו את הצעירות. גוזרות את חבל הטבור, וקוברות את השליה. רוחצות את האישה. במשך חודש, אחיותי לא נתנו לי לקום מהמיטה. נתנו לי לאכול, הריש, עשיט.
נעמה: אם תינוק לא יונק, מה הייתם עושים?
נעמה ד׳: בתימן לא היה ילד שלא ינק. אמרתי לבעלי תתקשר לאמבולנס שייקח אותי לחדרה. הייתי קרובה לעין שמר, אב...הצג את ההמשך
מוקדש לבעלי ולבניי, זכריה ובנימין דוד
כללי:
השיר הראשון הוא שיר ששרה אם הכלה בטקס החינה.
השיר השני הוא שיר כששרים בזמן לישת החינה, לא תוך כדי ריקוד.
האישה שרה על כאביה בחתונה. בכינו תוך כדי הכנת החינה לאישה. בוכים כי האישה הולכת מבית אביה. היינו מורידות דמעות. נשים היו שרות ומוציאות את כל הכאב כשהיו טוחנות.
מוקדש לבעלי ולבניי, זכריה ובנימין דוד
כללי:
בשמחה נשים חוגגות לבד וגברים לבד. היו נשים שעושות חינה לחתן, בלי גברים רק הנשים והחתן כדי שלא יתערבבו. אחר כך החתן הולך לגברים. לאישה עושים חינה לבד עם הנשים. החינה - שירים וריקודים בשפה הערבית, ממשיכים את השמחה בנפרד״ נשים לבד וגברים לבד. אצל הגברים רוקדים ושרים, אך אצל הנשים יותר שמח. היו לשים את החינה ומתופפים.
מוקדש לבעלי ולבניי, זכריה ובנימין דוד
מה נתנו לך לעשות כשהיית קטנה? אמא שלי למדה אותי לקלוע בקש- לעזף. לפרנסתי הייתי קולעת ובעלי היה נפח. מכרנו את התוצרים לגויים. היהודים עבדו עם עורות, ואבי היה סנדלר.
היחסים היו טובים, היו נותנים לנו חלב ולבן (לבנה). לא היו ליהודים אדמות, רק לערבים. אמרו שהאדמות רק של הערבים.
אם לערבים היתה חתונה הלכנו אליהם, היינו כמו אחים, הלבוש של היהודים היה אחר.
שאלנו אותם מהו חלבי או בשרי, היו אומרים אללא אכבר, אלוהים גדול. אנחנו נותנים לכם רק נקי.
האימאם אהב את היהודי...הצג את ההמשך
מוקדש לבעלי ולבניי- זכריה ובנימין דוד
הייתי בת 15, כשהתחתנתי אבא שלי הציע לי את אחיו כחתן. אמר לי: אני אראה לך את הדוד שלך, אני מקווה שאת סומכת עלי ומכבדת אותי. בעלי הוא אחי אבי. אמרתי לאבי: 'הוא יותר ממני ב 10 שנים, ואני רק בת 15', אמר: 'אל תדאגי אני אחתן אותך בחתונה שעוד לא היתה ואתן לך מתנות, אני אלך לצנעא, ואקנה לך תכשיטים' כל זה כדי שאסכים.
הוא אהב אותי ואני אותו, נ:החתן? לא, אבא שלי. ואת הכרת את החתן? לא הוא בן בית אצלנו. כשהוא הרוויח משהו הוא נתן לאמי שתחביא אצלה. אמרתי: ריבונו של עולם, אני לא אשבור את המילה של ...הצג את ההמשך
לזכר אבי ואימי היקרים: רחל בת רבי יחייא חממי והרב בנימין בן יחייא יוסף, שגידלוני, חינכוני והביאוני עד הלום עם חוכמת חיים, הבנה, חריצות ויושר
לזכר אבי ואימי היקרים: רחל בת רבי יחייא חממי והרב בנימין בן יחייא יוסף, שגידלוני, חינכוני והביאוני עד הלום עם חוכמת חיים, הבנה, חריצות ויושר
לזכר אבי ואימי היקרים: רחל בת רבי יחייא חממי והרב בנימין בן יחייא יוסף, שגידלוני, חינכוני והביאוני עד הלום עם חוכמת חיים, הבנה, חריצות ויושר