הריון, לידה, ברית וזבד הבת
דינה: יאחסרה (ביטוי שמביע געגועים לימים טובים של פעם) על האישה שילדה, אישה שילדה הייתה כמו כלה. היו מגישים לה אוכל עד למיטה ומביאים לה תה עם נענע. אתה יודע, אומרים (פתגם) "כוס תה עם הנענע, יותר טוב מהמלך וכל רכושו". אישה יולדת היו עושים לה הרבה כבוד. נותנים לא לאכול ונותנים לה [חרירה] מרק משי, נותנים לה מרק כדי שתניק את התינוק שלה. ילדה בבית. בבית יולדות. כשאישה הייתה בהריון לא הייתה מספרת לאף אחד שהיא בהריון. הייתה מפחדת מעין רעה. לא היו אומרים, היו מסתירים את התינוק בבטן, מצניעים את הבטן, היא הייתה לובשת בגדים רחבים כדי שלא יראו שהיא הרה, כדי שלא תפגע בה עין הרע, חס ושלום, של איזה מישהו, היו מסתירים אותה. לא היו מראים. עד שהבטן שלה גדלה אז היא מראה את הבטן. אבל פוחדים מעין רעה והיו עושים לה כבוד. עושים לה הרבה כבוד לאישה הרה. אם בא לה משהו, אם מתחשק לה משהו לאכול מיד מביאים לה. חוששים חס ושלום שלא ייפול לה העובר. אם היא רוצה משהו, נוסעים למרחקים כדי להביא לה מה שהיא רוצה.
מראיינת: כיצד קובעים שם התינוק?
דינה: אימא של האישה או אבא שלה, אם הם חיים. האישה רוצה לתת שם על הוריה, על אבא שלה אפילו אם הם עוד בחיים, כדי להאריך את ימיהם. ויש שמות שהיא אוהבת אותם בעצמה היא קוראת לתינוק שלה איזה שם שהיא רוצה. ועל צדיקים. במרוקו נותנים הרבה שמות של צדיקים, פרשת השבוע. אם יש איזה שם טוב בפרשה נותנים את השם לילוד. יום לפני ברית המילה היו עושים כמו זוהר, עושים סעודה גדולה לילד כשהוא נולד. עושים סעודה. לא אומרים את שם התינוק. היו שומרים את זה עד למוחרת בברית המילה. היו עושים זוהר, עם אוכל טוב ומזמינים אנשים ובאים ליולדת ולהוריה ולהורי בעלה. זבד הבת מעולם לא עשו. אם נולדה בת נותנים לה שם בבית הכנסת. אבא שלה עולה לתורה ונותן שם לילדה, אבל לא עושים מסיבה ונותנים שם לילדה ומברכים אותה, גבאי בית הכנסת או החזן היה מתפלל עליה ומברך אותה. ואומר להם שתסב לכם ברכה ואושר וזהו.