עברית

עיסוקיה, הבית בכורדיסטן והעלייה ארצה

שם הדובר/ת: 
שרה עדקי
משתתפים בשיחה: 
סימי מיכאל
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
מטפלת בקשישה, טבחית ועקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
92
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
שפה: 
ארמית-יהודית
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2022

שבועות ועלייה לקברי שרה אמנו, אסתר ויונה הנביא

שם הדובר/ת: 
שרה עדקי
משתתפים בשיחה: 
סימי מיכאל
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
מטפלת בקשישה, טבחית ועקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
92
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
שפה: 
ארמית-יהודית
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2022

יום כיפור והימנעות ממקלחת למשך ארבעים ימים בתשעה באב

שם הדובר/ת: 
שרה עדקי
משתתפים בשיחה: 
סימי מיכאל
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
מטפלת בקשישה, טבחית ועקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
92
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
שפה: 
ארמית-יהודית
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2022

פורים

שם הדובר/ת: 
שרה עדקי
משתתפים בשיחה: 
סימי מיכאל
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
מטפלת בקשישה, טבחית ועקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
92
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
שפה: 
ארמית-יהודית
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2022

סוכות וחנוכה

שם הדובר/ת: 
שרה עדקי
משתתפים בשיחה: 
סימי מיכאל
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
מטפלת בקשישה, טבחית ועקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
92
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
שפה: 
ארמית-יהודית
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2022

פסח

שם הדובר/ת: 
שרה עדקי
משתתפים בשיחה: 
סימי מיכאל
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
מטפלת בקשישה, טבחית ועקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
92
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
שפה: 
ארמית-יהודית
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2022

חד גדיא

שם הדובר/ת: 
שרה עדקי
משתתפים בשיחה: 
סימי מיכאל
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
מטפלת בקשישה, טבחית ועקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
92
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
שפה: 
ארמית-יהודית
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2022

סיפור עם על האיש והסַבל

מתוך מחקרו של פרופ' יעקב מנצור (1924–2020)

מגדולי החוקרים של הערבית המדוברת של יהודי בגדאד וממקימי החוג ללשון עברית באוניברסיטת חיפה והמחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן

מוקדש לזכרו

שם הדובר/ת: 
עזרא משיח
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
מנהל חשבונות
גיל בעת התיעוד: 
63
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
שפה: 
ערבית-יהודית
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
פרופ' יעקב מנצור
מועד התיעוד: 
1973
תִרגום: 
פרופ' יעקב מנצור

תרגום: 

איש אחד הגיע ברכבת ועמוֹ שלוש ארבע מזוודות גדולות. ירד מן הרכבת וחיכה לסַבָּל. ראה מרחוק סַבּל, קרא לו בצעקה, ואמר לו: בוא הנה! בוא, הֵי אתה! בא הסַבּל ואמר לו: כן? מה אתה רוצה? אמר לו: תִשׂא לי אותן, את שלוש ארבע המזוודות האלה, ותוביל לי אותן לביתי? ענה לו: כן, אוביל לך אותן, אבל כמה תיתן לי? למשל, המרחק לביתו של האיש הזה הוא כמו מתחנת בצרה עד לשורג'ה, למשל. וזו כברת-דרך ארוכה. הסַבל שאל אותו: כמה תיתן לי? האיש ענה לוֹ, למשל: אֶתֵּן לך עשֹר פרוטות. [הסַבל] אמר לו: אדוני! הנה אתה לא לשונך נימוסית, לא השֹכר שלך "שָמֵן", ולא המשֹא  שלך קל, אם-כן על-מה מרים אתה את ראשך?

 
תמליל: 

פַדּّ וֵיחִדּ וַצַל בִּלְ-שַמַנְדַּَפַר, וִיַّאנוּ תְּלַת'-אַעְ'בַּע גִ'נַט כְּבַּאע'. נַזַל מְנִלְ-שַמַנְדַּَפַר וְקַיִّצְטַנְטִ'ע' חִמַّאל. עַאיַן עַלַא... בְּעִידּ, חִמַّאל. צַאח עְלֵינוּ, קַלّוּ: תַּאל הוֹן, תַּאל וְלַאכּ. גַ'א לְחִמַّאל קַלّוּ: הַא, אַש קַתְּעִ'ידּ? קַלّוּ: תְּשִלְיַَא לַאיִי תְּלַת'-אַעְ'בַּע גִ'נַט תְּוִדִּّלְיַَא לִמְכַּאנִי? קַלّוּ: אִי, אַוִדִּّלְכְּיַَא, לַאכִּן אַשְקַדּ תִּטְעִינִי? מַَתַ'לַן הַאדַ'א מְכַּאנוּ מְנִלְ-מַחַטַّה מַל בַּצְעַ'א לִש...Read more

סיפור עם על איש עצבני

מתוך מחקרו של פרופ' יעקב מנצור (1924–2020)

מגדולי החוקרים של הערבית המדוברת של יהודי בגדאד וממקימי החוג ללשון עברית באוניברסיטת חיפה והמחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן

מוקדש לזכרו

שם הדובר/ת: 
עזרא משיח
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
מנהל חשבונות
גיל בעת התיעוד: 
63
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
שפה: 
ערבית-יהודית
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
פרופ' יעקב מנצור
מועד התיעוד: 
1973
תִרגום: 
פרופ' יעקב מנצור

תרגום: 

מסַפרים, אומרים: איש אחד היה עצבני מאוד, כל דבר מגרה אותו לפעולה, וכל עניין נוגע לו. נגיד, למשל, עניין שאינו שייך לו, לא מקרוב ולא מרחוק, צריך הוא, המתערב בכל דבר, לתחוב בו את אפו. למשל, היה בא ורואה בָרחוב שני אנשים, אחד פָגַע בחברו או אחד רימה את חברו, בא זה מכניס עצמו באמצע, תופס את האחד מהם, מקללוֹ, מכהוּ, מגדפוֹ, פוֹנה לדרכוֹ והוֹלך. אבל לבסוף, מִשמגיע לבֵיתו, בֵינוֹ לבין עצמוֹ אומר: הי, אתה! אני מה הקשר שלי לעניין הזה? אני מה יש לי בו? באתי אני, פגעתי באיש הזה, הכיתיו, קיללתיו, ירקתי בפניו, על שום מה? אני מה הקשר שלי לעניין זה? קם – כמו שאומרים – כדי לבקש סליחה מריבון-העולמים. מה הוא עושה? הוא הולך ולוקח חמש לירות, פורט אותן למעות, ו... נותן אותן צדקה לעניים. כאילו לומר: אדם זה יש בו עוון, כדי שעווֹנו יסור ממנו [בזכות מעשה הצדקה]. ולפי נוהג זה, יום אחרי יום, כל פעם שהוא יוצא לדרך, פוגע הוא במישהו והולך ומביא כסף ומחלק אותו לעניים, כדי שיסוּר העוון ממנו. והנה, כפי שאתה יודע, אדם זה – הלוא אין לו בוֹר של כסף. יום אחרי יום, אחרי יום, אחרי יום [הוא עושה כך עד ש-], יום אחד לא נשאר לו שום דבר. התחיל למכוֹר כל מה שיֵש לו בבית. מכר את המַצעים שלו, מכר את השטיח שלו, מכר כל דבר. לא נותר לו בבית אלא סיר קטן בלבד. הסיר הקטן הזה  הוא משתמש בו, מבשל בו, שותה בו מים, חולט בו תה, אין לו שום דבר אחר זולתו. יום אחד, שוב יצא לרחוב. משיצא לרחוב, ראה איש אחד, בתמוז ואב, החום הורג, [לוהט כאילו] צולה צלי, ואיש זה הולך ברחוב לבוש בבגדי חורף, ועליהם מעיל עבה, ועל המעיל פרווה, ואת צווארו עטף בצעיף, ובואו וראו! זה בא, עמד והסתכל עליו. רצה להתחיל לקלל אותו, לגדף אותו, לומר לו: הי! אתה משוגע, איזה יצור אתה?! אחר-כך נזכר ואמר לעצמו: אם ירצה לפגוע בו, הלוא יצטרך לתת כסף [לצדקה], יצטרך ללכת לתת לעניים, מניין ייתן? הלוא אין לו שום דבר! קם ונשׂא עיניו לשמַים ואמר לו [ליושב בשמַים]: ריבוֹנו של עולם! האם אין האדם הזה ראוי שאמכור עכשיו בגללו את הסיר? כוונתו לומר, שיצטרך למכור את הסיר ואת הכסף שיקבל בעד הסיר ייתן לצדקה [כדי לכפר] על העוון שהוא עומד לעשותו.

תמליל: 

יִחְכּוֹן יְקֻלוֹן וֵיחִדּ כַּאן כִּלִّש עַצַבִּי, עַלַא כִּלّ שֵין יִתְּוַאזַא, וְכִּלّ חְכִּיִّי תְּחִ'צّוּ. קוּל מַתַ'לַן חְכִּיִّי, לַא צוֹבּוּ וְלַא בְּגַ'נְבּוּ. לַאזִם הִוִّי עְרֵיטִ'י יְדַּחִّ'ל נַפְסוּ בִּיַה. כַּאן יִגִ'י מַתַ'לַן יְעַאיִן בִּדַּّעְ'בּ אִתְ'נֵין, וֵיחִדּ תְּעַדַּّא  עַלַّאח', לוֹ וֵיחִדּ אַכַּל מְנִלַّאח', יִגִ'י הַאדַ'א יְדַּחִّ'ל נַפְסוּ בִּَנִّץّ, יִלְזַמוּ לְّוֵיחִדּ מִן עִנְדִּם, יְשִתִּّמוּ, יִקְתִּלוּ, יְסִבּّוּ. יִלְזַם דַּעְ'בּוּ וִיע'ו...Read more

סיפור עם מוסר השכל מפי האם

מתוך מחקרו של פרופ' יעקב מנצור (1924–2020)

מגדולי החוקרים של הערבית המדוברת של יהודי בגדאד וממקימי החוג ללשון עברית באוניברסיטת חיפה והמחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן

מוקדש לזכרו

שם הדובר/ת: 
עזרא משיח
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
מנהל חשבונות
גיל בעת התיעוד: 
63
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
שפה: 
ערבית-יהודית
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
פרופ' יעקב מנצור
מועד התיעוד: 
1973
תִרגום: 
פרופ' יעקב מנצור

תרגום: 

יודעים אתם, הסיפורים והמעשיות גם משעשעים וגם מלמדים דעת. אסַפר לכם סיפור, כיצד היו לפנים – הסיפור יפה – לפנים, כלומר בימי זקנינו, כשהיו רוצים ללכת מעיר לעיר, לא היתה לא רכבת ולא מכונית, היו הולכים מעיר לעיר או, רוכבים, במחילה מכבודכם, על פרֵדות או מפליגים בספינה. מכלל הדברים אסַפר לכם כמה הייתה אורכת נסיעה כזאת. המנוחה אִמי סיפרה לי, אמרה, כשהיו היא ואחותה קטנות, אִמן לקחה אותן, הלכה אצל משפחתה באל-מסַייב. אל-מסַייב כיום – שעה ברַכּבת, שעה שעה-ורבע מספיקים. היא מספרת, יצאו מבגדאד עם עלות השחר, הגיעו לאל-מסַייב ביום שישי בזמן שהמואד'ן [הכרוז הקורא לתפילה] משַבח. זה סיפור, ששמעתיו מן המנוחה אמי. עכשיו נשוב לסיפור שלנו. אלה, לפנים, היו מפליגים בספינה. יום אחד יצאה ספינה מעיר שקוראים לה אל-הִנְדִיִי. הִנְדִיִי זו קוראים לה גם טְוֵירִיג'. ובוודאי שמעתם את זה. בהנדיי זו קרה מקרה מאוד לא טוב. בתקופה שלפני שבּא פיצל, אחרי שנכנסו האנגלים, קמו הבדווים וכבשו את העיר. אחר-כך באו האנגלים, הביאו צבא וחזרו ונכנסו לעיר. אלה, כשנכנסו לעיר... כידוע, הצבא האנגלי היו בו סוגים סוגים. היו בו בורמאים, והיו בו סיקים, והיו בו הוֹדים. אלה משנכנסו לעיר, היו [שם בעיר] מִסכנים, יהודים, הלכו למניין ראשון לבית-הכנסת, היו מתפללים. ואלה היו חיילים סיקים. סיקים – אלה שמגַדלים שֹערם, אלה חזקים מאוד. והיהודים בעיר הזאת, בטוֵיריג', באל-הִנדִיִי, היו לבושים כמו הבדווים: יַשמַאע' [מטפחת ראש, כַּפייה] ועגאל [החבל שקושר את היַשמַאע']. סיקים אלה, כשנכנסו – בידם רובים ובהם כידונים. לאן נכנסו? לבית-הכנסת. אלה היו מתפללים, ו[הסיקים] התנפלו עליהם, חשבו שהם בדווים, ותקעו את הכידון בבטנם. באותו יום הרגו שבעה יהודים בבית-הכנסת, מסכנים. בכל-אופן הסיפור הזה לא מענייננו הוא. נספר עכשיו על הסיפור הזה של הנסיעה. יום אחד בעיר זו, בטְוֵיריג', איש אחד רצה לנסוע.  ספינה עמדה להפליג והוא עלה עליה. הוא התמקח עם בעל הספינה. אמר לו: כמה תיקח ממני? נתן קְרַאן, בישליק, אינני יודע כמה, ועלה לספינה. הספינה הפליגה, הפליגה, הפליגה, עוד ועוד, עד שהגיעה לאל-כופה. כשהגיעה הספינה לאל-כופה..., בעל-הספינה הזה קוראים לו רב-חובל. רב החובל הזה אמר להם: הקשיבו, למשך שלוש ארבע שעות עלינו להוריד משֹא ולהעלות משֹא. לאֵלה הנוסעים אִתוֹ אמר להם: רְדוּ טַיילוּ בעיר, אִכלוּ שְתוּ, ואחרי שלוש שעות ארבע שעות בוֹאוּ. יצא אחד מאֵלה, יצא לטייל בעיר. כשיָצא, הלך בשוּק, שָתָה תה, אָכַל, שָתָה והחל לטייל ממקום למקום. הלך והלך והלך... עד שהגיע למסגד הגדול. ראה את המסגד גדול, הִתפלא. נכנס למסגד והתבונן: כאן צריח, כאן כִּפָּה, כאן אולם מרפסת, וכך... עד שהגיע לחדר מסוים. הוֹשיט ראשו – והנה הוא רואה [אנשים] יושבים, החדר פרוס  בשטיח, ילדים יושבים ולומדים, והמורה שלהם יושב ומלַמד אותם. אלה, הבדווים, כפי שאתם יודעים, הלוא אינם יושבים על כסאות, אלא יושבים על הרִצפה, על שטיחים, ברגליים מקופלות [="ישיבה מזרחית"], והמורה שלהם גם הוא יושב (ברגליים מקופלות)... ויושב בחדר. זה בא ונכנס, ביקש רשות ונכנס פנימה. הוא מקשיב מה אומר המורה. באותה שעה היה המורה מלַמד אותם מתַי מתפללים, מן הבוקר עד הערב, מתי מתפללים. והנה, בין יתר הדברים, המורה, רגלו כאבה לו. רגלו כאבה לו - אינני יודע איזו מחלה בה - ואיננו יכול לקפל את רגלו, ונאלץ ליישר אותה. וכפי שאתם יודעים, זה כאשר... הלוא הילדים האלה, הלומדים אצלו, כמו בניו הם, איננו מתבייש מהם. והנה, כשלא ישב ברגליים מקופלות, היה מיישר רגלו ויושב. אך כאשר בא הזָר הזה, התבייש ממנו: לא נאה, הלוא איש זר בא, והוא יֵשב לפניו, כשרגליוֹ פשוטות ישר? זה לא מקובל. מה עשֹה? נאלץ לקפל רגליו. קיפל רגליו, אבל רגליו כאבו לו. המורה הזה היה מלמד אותם על זמנֵי [התפילה] ... מתי מתפללים. התחיל מלמד אותם, למשל: [תפילת] מנחה מתפללים בשעה תשע [לפי שעון] 'ערבי', כלומר אחר-הצהריים. [תפילת] מעריב מתפללים בשתים-עשרה 'ערבי', כלומר עם שקיעת השמש. [תפילת] שחרית – בשעה אחת ושליש 'ערבי'. הגענו לתפילת הבוקר. בבוקר, אמר להם, תפילת הבוקר היא בעת עלות השחר, לפני ש-..., כלומר עם בקיעת השחר ולפני זריחת השמש. זה, חברנו, שמע שכך הוא אומר, אמר לו: בבקשה ממך, רוצה אני לשאול אותך שאלה. אמר לו: אמוֹר, בני. אמר לו: אתה אומר, תפילת הבוקר – עם בקיעת השחר ולפני שתזרח השמש. עכשיו אני רוצה לשאול אותך: אם השמש זרחה לפני שעלה השחר, מה אעשה? המורה הזה קם ויישר את רגלו. הוא ישב קודם לכן ברגליים מקופלות ורגליו כאבו לו. יישר אותן ואמר לו: "יִתן לך אלוהים מנוחה, כשם שנתת מנוחה לי". מה הכוונה? כלומר, אדם זה לא שווה שמישהו יעריך אותו, לא שווה שמישהו יעשה לו כבוד. מעשה זה, אכן למדים אנו ממנו שאדם צריך להבין מה לדַבר ומה יוצא מפיו. 

תמליל: 

תְּעִעְ'פוֹן לִחְכִּיַّאתּ וְלִסְוַאלִף הַם תְּוַנִّס ןְהַם תְּעַלִّם עַקִל. אַחְכִּילְכִּם חְכִּיִّי, אַשְלֹן כַּאנוּ בִּלְאַוַّל, לִחְכִּיִّי חִלְוַה, בִּלְאַוַّל, יַעְנִי אִיַّאם גְ'דּוּדְּנַא, לַמִّן כַּאנוּ יְעִ'דּוֹן (i) יְעֻ'חוֹן מְנוּלַאיִי לוּלַאיִי, מַא כַּאן לַא רֵיל וְלַא תֹּמַבִּיל. כַּאנוּ יִמְשוֹן מְנוּלַאיִי לוּלַאיִי, לוֹ מְחִילַה יְעִ'כְּבּוֹן עַלַא דְּוַאבּ, לוֹ יְעֻ'חוֹן בִּסְפִינִי. מְנִגֻ'מְלַה אַחְכִּילְכִּם אַשְקַדּ כַּאנִתּ תְּטַוִّל הֵיכִּד' סַפְ...Read more