האמונה בשדים
תיעוד ושימור לשונות היהודים ותרבויותיהם ע"ש חיים (מרני) טרבלסי ז"ל
זוהרה: אשראי אני, על בוקר היום.
זוהרה: נולדו לי שני ילדים, שתי בנות. הגדולה, אחת מירב והקטנה מיכל ועכשיו יש לי חמישה נכדים. שתיים מהגדולה ושלושה והקטנה. וברוך ה', הנכדה שלי הייתה בצבא ויש לי שני ילדים גם הם הולכים להיות בצבא. אני עכשיו גרה במשען וכאן טוב, כאן כולם אוהבים אותנו. חניני וחנה, חביבי וחנה היו גרים, באו כדי לעלות לארץ ישראל וחניני מת בפאס. הייתי קטנה כשבאו אלינו לגור כדי לעלות לירושלים, לעלות לארץ ישראל, באו אלינו כדי לעלות לארץ ישראל וחניני חלה ומת ולא עלה. עלתה איתנו רק חנה.
זוהרה: נולדתי בפאס עם אחים שלי. היו לי שלושה אחים. אחד שמעון ואברהם והאחים שלי. היום באה חברתי לבקר אותי ושתינו תה וגם קפה. הרגליים שלה מעץ ואני הייתי מרימה אותו עד שהיה נרדם הילד, עד שהיה נרדם. אז ככה היה נרדם. ואחר כך הלכתי לבית ספר. היו לי הרבה חברות והיו עוזרות לי ובבית ספר היו נותנים לנו אוכל, אימא הייתה עובדת והיינו קטנים והיא זאת שהייתה שומרת עלינו. אימא הייתה עובדת בשמלות מסורתיות, [כפתנים] אימא הייתה תופרת. אימא מתה צעירה, חמישים וארבע, ואני חייתי עם אחים שלי כשהייתי בת תשע-עשרה, אני זוהרה בת שמחה ואבא שלי שמואל.