מראיינת: שבת במרוקו, איך היה אצלכם?

יעל: מחממים את הטאבון, עושים (אופים) לחם, נעשה חמין נעשה "מחמר" (פשטידת תפו"א וביצים – מאכל מרוקאי מסורתי), רק עוגות לא היו, היינו אוכלים "רייף" (מציות מרוקאיות – מאכל מסורתי), המצות האלה היינו עושים אותן, היינו אוכלים אותן כמו עוגות, בשבת,  בשבת תפתח שולחן, תעשה סלטים, ותיכנס לחדר כמו זה (מצביעה), תוציא ממנה יין מתוך חבית, תביא ממנה שלוש קערות של יין ותניח אותם על שולחן, כדי שהברכה של הגפן, כל אחד הוא ייתן לו כוס של יין וישתה אותו, היין הזה של ענבים, של ענבים, לא כמו זה כאן שמלא בסוכר.

יעל: ואם יהיה עליה דם (בזמן הווסת), היא לא תלוש (את הבצק), לא תעשה כלום, לא תמולל (את גרגרי הסולת בתהליך הכנת הקוסקוס), לא תלוש, לא תעשה דבר עד שיוסר ממנה הדם. כאן לא, תא יתחברו (מתחברים – עירוב של שתי שפות, ערבית ועברית), הגבר לא ייגע בך ככה לא [...] עד שתסיים, שתלך להתרחץ עבורו, 40 יום תשב עם בן, ו-60 יום תשב עם בת, וכל אחד, אנחנו כל אחד, אנחנו באנו, עלינו ישר ישר ישר על הדת אנחנו שומרים את הדת, לא כמו אלה של עכשיו, אתה אומר להם, ואז הם אומרים, לא נכון, מה אני הלכתי לאכול איתה או לשתות איתה? אנחנו אם האישה תהיה אסורה (כלומר בזמן הנידה) לא תשב לשולחן איפה שישב הגבר, אסור, לא ירצה.

יעל: שם הבת, יבוא הילד, אבא של הילד יבוא ויבקש אותה, יבקשה, מההורים, מההורים שלה. יגיד לה, יגיד לו: בבקשה, תן לי את הבת לבן שלי, אם, והבת, לא תגיד לא, מה שיגידו לה, מה שיגיד אבא שלה, יהיה.

 כאן לא, כאן הולכים איתן ארבע שנים ושש שנים, עד הזמן שמחתנים אותם, יגידו להם, שם אם יגיד האבא רוצים את הבת שלי? אם היא רוצה, תגיד לו כן, ואם היא לא רוצה היא תשתוק. יאמר הילד הזה תגיד לאבא שלו, את זאת אני רוצה, זה מה שהיה.

מראיינת : לאשה נשואה היה בגד אחר?

יעל: היו הולכים למרכש לקזבלנקה, מביאים בגדים למלאח, מביאים כמו כפתנים (לבוש נשי מרוקאי מסורתי) והכפתנים היו לובשים אותם, כמו אלה שלובשים כאן, היו לובשים אותם במרוקו ערב החג, בחגים, כדי שהחג יראה עליך היטב, אתה עובד מיום ראשון עד יום שישי, צריך להחליף את הבגדים שלך, שתלבש בגדים יפים, שיהלמו את השבת, לכבוד שבת, זה כן, זה מתי ילכו לקזבלנקה, יביאו הגברים, ילכו ויביאו סוכר, ויביאו שמן ויביאו כל דבר, ילכו ויביאו לנשים שלהם, יביאו להן כפתנים ויביאו להם [...] ישן, נעליים כמו כמו הדבר הזה כמו הדבר הזה שנועלים כמו שמלבישים את הכלה, אם מלבישים את הכלה, ככה היא לובשת בכבוד של השבת ושל החג.

יעל: הכסף עושים את ההדר, מי שאין, אומרים: "מי שאין לו כסף מילותיו תפלות" ( פתגם במרוקאית, קרוב ל"בעל המאה הוא בעל הדעה"). אם אין לך מה לאכול, לא יכול ללכת לטייל ולשאול מישהו, תגיד לו שיתן לך לאכול, אנחנו עם עם, בושה, בושה אנחנו שם, תלך בתשעה [...] תלך תגיד לו, אין לי מה לאכול, תן לי, גברים היו הולכים לעבוד ומביאים לנשים, ויסדרו, ויעשו כל דבר, ירימו הכול בידיים שלהם ויסדרו כל דבר, הבנות לא יכולות לצאת עם איזה גבר או עם איזה בן עד שירצו ההורים שלו.

יעל: [...] תבשל סיר של עדשים, או  שתעשה כמו תה של מנטה, מכנים אותו כמו שיח (לענה – צמח רפואי), תרתיח אותו ותשתה ממנו, תשתה אותו, לא היה לא כדורים ולא שום דבר .

מראיינת: מי שכואבת לו הבטן, מה עושים?

יעל: מורחים מורחים לו אותה בערק.

מראיינת: פצע?

יעל: פצע, פצע מסכן אין תרופה, אלא אם כן תשימי לה כמו חריכה כדי לסגור לה את האצבע ככה (מסמנת), כדי שהדם לא ייזל. שם נגיד החום שכאן, קוראים לזה "חמה", היו קוראים לה "חמה", החום של כאן היו נותנים להם עדשים, היו מבשלים עדשים ונותנים להם.

יעל: נגיד אישה שלא יולדת, תיתן לה מהשמן ההוא של חנוכה [...] או תשתה אותו בלילה ההוא שתלך, שתלך להתרחץ, שם במקווה שם, רק [...] אז תבוא ותשתה אותו, אם נקלטה (נכנסה להיריון), נקלטה, אם לא נקלטה ואז עוד פעם, לא כמו כאן, כן.

מראיינת: כשתינוק נולד, איך מגינים עליו נגד עין הרע, מה עושים? 

יעל: רק בלילה שבו רוצים לעשות את המילה, אז עושים עושים לו קטורת, עושים לו בכור בכור (קטורת), היו עושים גם יש כאלה שהמנהג שלהם, המנהגים שלהם, עושים כמה ניירות ליד האימא שיולדת, ליד ההיא שיולדת. 

מראיינת: מה עשו לשמור על ילדים, בנים, נגד עין הרע, לא היה?

יעל: קמע, היו עושים קמע, היו עושים קמע, היו כותבים קמע, חמסה חמסה, לא ממתכת לבנה, שם מכסף,

מה היו כותבים הרבנים ומניחים לילד מתחת לראש שלו כדי שיגדל.

יעל: היו הולכים, אישה שהיה לה דם (וסת), הייתה רוצה להתרחץ בשביל בעלה, היו לוקחים שלוש, שלוש, אחת מסבנת מהמקום הזה ואחת תסבן מכאן, ואחת תהיה איתה, תהיה איתה בתוך המים, היא תהיה איתה בתוך המים, בתוך ה [...], רוחצת שלוש פעמים, שלוש פעמים, ותקום לה (סיום הרחיצה), ואם היא תראה איזה ערבי, שוב תתרחץ, לא תפגוש אף אחד, רק את זה של ה [...]

יעל: תשמעי, אני הלכתי למרוקו, הלכתי, הלכתי למרוקו לכפר שבו הייתי (גרתי), הכול הרסו את הבתים, הערבים, השאירו רק בית כנסת ושני בתים, הם את הכול הרסו, יישרף להם אבא שלהם (קללה), הכול הרסו, ובנו עליהם. הלכתי אני, אמרתי אני אלך למעיין ההוא, איפה שהיינו שותים, איפה שהיינו רוחצים, איפה שהיו מתקלחים, נשים, כלות, וזה, היו מתקלחים שם.