לשימור ולכיבוד השפה המרוקאית ולבני המשפחה היקרים שלנו
יעל: שם הבת, יבוא הילד, אבא של הילד יבוא ויבקש אותה, יבקשה, מההורים, מההורים שלה. יגיד לה, יגיד לו: בבקשה, תן לי את הבת לבן שלי, אם, והבת, לא תגיד לא, מה שיגידו לה, מה שיגיד אבא שלה, יהיה.
כאן לא, כאן הולכים איתן ארבע שנים ושש שנים, עד הזמן שמחתנים אותם, יגידו להם, שם אם יגיד האבא רוצים את הבת שלי? אם היא רוצה, תגיד לו כן, ואם היא לא רוצה היא תשתוק. יאמר הילד הזה תגיד לאבא שלו, את זאת אני רוצה, זה מה שהיה.
מראיינת : לאשה נשואה היה בגד אחר?
יעל: היו הולכים למרכש לקזבלנקה, מביאים בגדים למלאח, מביאים כמו כפתנים (לבוש נשי מרוקאי מסורתי) והכפתנים היו לובשים אותם, כמו אלה שלובשים כאן, היו לובשים אותם במרוקו ערב החג, בחגים, כדי שהחג יראה עליך היטב, אתה עובד מיום ראשון עד יום שישי, צריך להחליף את הבגדים שלך, שתלבש בגדים יפים, שיהלמו את השבת, לכבוד שבת, זה כן, זה מתי ילכו לקזבלנקה, יביאו הגברים, ילכו ויביאו סוכר, ויביאו שמן ויביאו כל דבר, ילכו ויביאו לנשים שלהם, יביאו להן כפתנים ויביאו להם [...] ישן, נעליים כמו כמו הדבר הזה כמו הדבר הזה שנועלים כמו שמלבישים את הכלה, אם מלבישים את הכלה, ככה היא לובשת בכבוד של השבת ושל החג.