שי מצא: ומה עוד קרא סבא?

אסתר מצא: מה עוד?

שי מצא: בהגדה.

אסתר מצא: "הא לחמא עניא"?

שי מצא: "מעשה", "מעשה"

אסתר מצא: מה עוד הוא נהג לומר?

שי מצא: "מעשה ברבי"

אסתר מצא: "ברִבּי אליעזר, ברִבּי בן־עזריה" [עברית] "ברִבּי אליעזר, ברבּי יהושע, ברִבּי בן־עזריה"

אסתר מצא: "חא גדיא, חא גדיא". איך אומרים את זה? שכחתי.

שי מצא: עם העכבר? [צוחק] לא?

אסתר מצא: שיאכל את החתול? לא

שי מצא: עכברון אחד.

אסתר מצא: אני לא זוכרת את זה. החתול הולך לאכול את

שי מצא: כן, "בחג של הגן" [מתקן] "בחג של האביב",[1] "בחג של האביב" [עברית]

אסתר מצא: איך זה?

שי מצא: את כל היתר הייתם אומרים בעברית או?

אסתר מצא: זה [שמדבר] על שמונה חוד-, על תשעה חודשים שבהם נוצר הילד.

שי מצא: כן, כן.

אסתר מצא: שנולד הילד.

שי מצא: שמונה זה [ימי] מילה.

אסתר מצא: המילה. שבע, מה זה שבע? "ספרי תורה"?

שי מצא: לא.

אסתר מצא: [עברית] "שבת".