Age of students in kindergarten and school
The Preservation of Jewish Languages and Cultures in memory of Hayyim (Marani) Trabelsy
תרגום כללי
אבי היה תמיד שונה מאחרים. כל בני דודיי ודודותיי הלכו לבתי ספר של יהודים - סימן טוב, שם טוב, אליאנס. אבא חיפש את בתי הספר הטובים לילדיו. הוא רשם אותנו לבית הספר רהבאט, בית ספר נוצרי פרטי לבנות. אני הייתי עוד בגן ברהבאט. עוד בגן למדנו שלוש שפות: צרפתית, אנגלית וערבית. לאחר מכן למדנו היסטוריה, מתמטיקה, שפות ואומנות. זה היה בית ספר גדול, מדהים ביופיו. אני זוכרת ויכולה לשרטט אותו. אהבנו את בית הספר. היו מוציאים את היהודים ללמוד משהו אחר בזמן שהנוצרים למדו שיעורי דת. הם כיבדו את היהודים וידעו שיהודים לא אמורים להשתתף בשיעורי הדת. כאמור, בשנת 1948 עם הקמת מדינת ישראל פוטרו כל היהודים ממשרותיהם בממשלה, ובהם גם אבי. אבי הלך למנהלת בית הספר ואמר שלצערו לא יוכל לעמוד בתשלומים לבית הספר. המנהלת אמרה לו: "חיים, אל תדאג, בנותיך ימשיכו ללמוד בבית הספר ללא תשלום". וכך המשכתי את לימודיי ברהבאט עד שעליתי לארץ.
תרגום כללי
בפרהוד הייתי ילדה קטנה כבת שלוש. אין לי זיכרונות פרט לזיכרונות מסיפורים.
לאבא היו חברים מוסלמים, והם באו אלינו ולקחו אותנו לביתם כדי שנהיה בטוחים. סמי בן דודתי סיפר לי ששמעו צעקות של בנות, ואז הוא אמר: "אוי ואבוי, אלה הבנות של חיים שצועקות". גרנו בשכנות לבית דודתי, במרחק של כ-100 מטר, ולכן היה אפשר לשמוע אותנו. כאמור, היינו אצל חברים של אבי כדי להבטיח את שלומנו. הפרהוד נמשך יומיים-שלושה. בזמן כה קצר נהרגו 175 יהודים.
כשקמה מדינת ישראל השתגענו משמחה, במיוחד כי שאול אחי היה בישראל. אנחנו היינו בבגדד, אך ליבנו היה כאן בארץ. רק ישראל הייתה בליבנו.