שלום: היה לנו... היה החזן מהכפר, הוא היה מלמד את הילדים הקטנים וילדים גדולים היה מלמד אותם בבית הכנסת, באנו ללמוד, היה יושבים ככה על הארץ, לא היו כיסאות, אפילו לפעמים ספרים לא היו, היו עושים לנו לוח, לוח והיינו קוראים בו, היה רושם החזן בידיו, ורושם לנו ב' ג', ורושם את הפרשה, רבי יעקב, יעקב פרץ מ-א' נגיד, מן כיתה א' עד כיתה יב' .
האנשים במרוקו, שהיו יוצאים, היה מלמד אותם, עד שהיו אפילו חזנים בעצמם. מלמד אותם זוהר, מלמד אותם את הפרשה, מלמד אותם את כל דינים, ילמדו וילכו, מי שילמדו וידעו לקרוא, אבל נגיד אבל חשבון כמו כאן בישראל, לא היה, רק הפרשה וגמרא, רק תורה, כן תנ"ך, עברית קוראים, וכותבים בתעליק (בחצי קולמוס), בחצי קולמוס היינו כותבים וככה היינו כותבים א' ב' ג', והיינו רושמים בעיפרון על הלוח היינו רושמים, או שהיינו מחזיקים גיר רושמים בגיר על הלוח מי שלא היה לו עיפרון, יש לו גיר והיית רושם בו. והיית הולך הביתה ולומדים את מה שקראנו, ולמוחרת ישאל אותנו מה למדנו אתמול, ומי שלא יודע הכו אותו, לא ידעת נגיד לא זכרת, אומר לך תגיש את ידיך ומכה אותך בחגורה קטנה, יכה אותך בחגורה הקטנה, או יתלה אותך מרגליך מלמעלה למטה, ויכה בך כדי שתלמד. אבל הוא גם היה בסדר עם כל הילדים, היו הולכים וקמים בבוקר... והולכים לבית הכנסת נגיד משמונה עד ארבע בערב, והיה מלמד. בארבע היינו הולכים הביתה, כל אחד לביתו, היינו אוכלים, אוכלים ארוחת ערב, והיינו יושבים, הולכים לישון, עוד פעם עד הבוקר. לא היה טלוויזיה, לא היה קולנוע, לא היה דבר, שום דבר לא היה בכלל, אפילו רדיו לא היה, בשביל לשמוע חדשות לא היה... כל אחד שהיה לו רדיו עושים לו חוט עם אבן בשביל לשמוע אנטנה, בשביל לשמוע מרחוק, מרחוק רחוק, איזה מאתיים וחמישים ק"מ ממרכש, ומקזבלנקה 300 ק"מ, אתה לא שומע בכלל, לא הייתה נגיד אנטנה כדי שתשמע, או הקלטה או איזה דבר, לא היה בכלל.
הבנות הקטנות, לא לומדות ולא היו עושות שום דבר, היו יושבות ועוזרות לאימהותיהן בבית, אפילו תהיה הבת גדולה בת עשר שנים, שתים עשרה שנים, עוזרות לאימהותיהן בבית, היו עובדות בבית, האימא גם הייתה עובדת, מבשלת, מסדרת, מנקה, מי שיש לו בהמות ילכו ל... יביאו עשב, וחתכו עשב, יביאו לפרה, יחלבו, יכינו מהחלב חמאה, ועובדים, והולכות לנהר למטה, אין בכפר, הנהר קצת רחוק, עובר שם מים, ומגדלים הנשים. והגברים הולכים ביום ראשון, יש כאלה שהולכים לכפרי המוסלמים, ושם עובדים מסדרים את ה... כדי שיטחנו אותו, מסדרים את ה.... כדי לסנן אותו, מסדרים את הנעליים, כל אחד מה שהוא מסדר, כל אחד והמקצוע שלו. עד יום שישי כאשר הם מגיעים לכפר, יבואו ויעשו שבת בכפר שלו.... עוד פעם, עד שתיגמר השבת ויום ראשון עוד פעם ילכו.
היינו משחקים... האבן הזאת, ואיזו משהו שיש בכבש, חתיכת עצם שהיינו משפשפים ומשחקים בה עם הילדים, וגם גולות, היינו משחקים עם החמור, נגיד אחד היה מתכופף ואחרים היו קופצים עליו כאילו הוא חמור, ורוכבים עליו, כל אחד בתורו... ביניהם הבנות ביניהן, לא היו מתערבבות עם הבנים. הבנות לבדן והבנים לבדם.
אמרתי לך, הגברים, היו כאלה שעושים את הנעליים, בבית, היו באים ועושים לנו, היו כאלה שהיו עושים... שהיו חורטים המוסלמים, היו עושים לבהמות, והיו חורטים באיך קוראים לו, והיו כאלה שעשו מסננות, ואלה... של הנעליים, ואלה של האיך קוראים לו, ואחד שהיה עושה טבעות וצמידים, .... לבהמות כדי להכין אוכפים, על החמורים, או לבהמות, רצו לעזור להם, נגיד רצו לעשות... כדי להרים.... .... אחד היה מסדר את החוטים, יושבים זמן מה כדי להכין חבל.
