שלום: אמר לו שיש שדים, אבל יש אומרים שאם עוברים ליד בית הקברות של המוסלמים יש שם שדים, יוצאים משם שדים בלילה, ביום אין שדים רק בלילה, ומי שעובר בלילה רואה, ומפחיד, אומרים שיש שדים במרוקו.

אני, זה מה שאני זוכר, הייתי קטן, לא ידעתי, הייתי בן 14 שנים. עין הרע, אומרים, היו הולכים לאחד לשם, החזן, היה כותב לו, היה שופך לו שמן, מכין לו צלחת, ואומר לו [    ] כך עשו לך וכך עשו לך, היה עוזר לו והיה כותב לו קמע או איזה דבר ותולה אותו,  ואם זה נתפס בך זה מסוכן, [   ] יש כאלה שמתים מעין הרע, אומרים שתשעים ותשעה הורג עין הרע ואחד הורג אותו אלוהים, כך אומרים במרוקו. 

[   ] לא לוקחים עין הרע ולא שום דבר. זה קליל, לא היו הרבה שהיו אומרים, כל אחד חי מה אכפת לו מהאחר, בכלל לא אכפת לו, רק אומרים: הינה עשו לו עין הרע,  הינה הוא הלך, טוב הינה עשה, הוא סידר לי, הינה הוא קנה את הפרה הזאת, הינה הוא קנה, יהודים מדברים, הינה עשו עין הרע, הינה עשו לי.

כלום, רק סבתא, רק תרופות סבתא, זקנים אם היית צריך היו מביאים [יזרי] היו מביאים לנו [יזרי] היו מרתיחים אותו ושותים אותו, כי זה באמת היה עוזר לדבר הזה. ונגיד, לאוזניים היו מרימים את ה [מראלה] של הבהמות והיו מרימים ומי שהיו לו ילדים עם דלקת של האוזניים, והייתה שמה להם והיו מבריאים.

היו מבריאים.

מראיינת: ושיניים?

שלום: שיניים לא לא לא, אם הלכו הלכו, שותים ערק ואז עוקרים אותה.

שלום: היה לנו... היה החזן מהכפר, הוא היה מלמד את הילדים הקטנים וילדים גדולים היה מלמד אותם בבית הכנסת, באנו ללמוד, היה יושבים ככה על הארץ, לא היו כיסאות, אפילו לפעמים ספרים לא היו, היו עושים לנו לוח, לוח והיינו קוראים בו, היה רושם החזן בידיו, ורושם לנו ב' ג', ורושם את הפרשה, רבי יעקב, יעקב פרץ מ-א' נגיד, מן כיתה א' עד כיתה יב' .

האנשים במרוקו, שהיו יוצאים, היה מלמד אותם, עד שהיו אפילו חזנים בעצמם. מלמד אותם זוהר, מלמד אותם את הפרשה, מלמד אותם את כל דינים, ילמדו וילכו, מי שילמדו וידעו לקרוא, אבל נגיד אבל חשבון כמו כאן בישראל, לא היה, רק הפרשה וגמרא, רק תורה, כן תנ"ך, עברית קוראים, וכותבים בתעליק (בחצי קולמוס), בחצי קולמוס היינו כותבים וככה היינו כותבים א' ב' ג', והיינו רושמים בעיפרון על הלוח היינו רושמים, או שהיינו מחזיקים גיר רושמים בגיר על הלוח מי שלא היה לו עיפרון, יש לו גיר והיית רושם בו. והיית הולך הביתה ולומדים את מה שקראנו, ולמוחרת ישאל אותנו מה למדנו אתמול, ומי שלא יודע הכו אותו, לא ידעת נגיד לא זכרת, אומר לך תגיש את ידיך ומכה אותך בחגורה קטנה, יכה אותך בחגורה הקטנה, או יתלה אותך מרגליך מלמעלה למטה, ויכה בך כדי שתלמד. אבל הוא גם היה בסדר עם כל הילדים, היו הולכים וקמים בבוקר... והולכים לבית הכנסת נגיד משמונה עד ארבע בערב, והיה מלמד. בארבע היינו הולכים הביתה, כל אחד לביתו, היינו אוכלים, אוכלים ארוחת ערב, והיינו יושבים, הולכים לישון, עוד פעם עד הבוקר. לא היה טלוויזיה, לא היה קולנוע, לא היה דבר, שום דבר לא היה בכלל, אפילו רדיו לא היה, בשביל לשמוע חדשות לא היה... כל אחד שהיה  לו רדיו עושים לו חוט עם אבן בשביל לשמוע אנטנה, בשביל לשמוע מרחוק, מרחוק רחוק, איזה מאתיים וחמישים ק"מ ממרכש, ומקזבלנקה 300 ק"מ, אתה לא שומע בכלל, לא הייתה נגיד אנטנה כדי שתשמע, או הקלטה או איזה דבר, לא היה בכלל.  

הבנות הקטנות, לא לומדות ולא היו עושות שום דבר, היו יושבות ועוזרות לאימהותיהן בבית, אפילו תהיה הבת גדולה בת עשר שנים, שתים עשרה שנים, עוזרות לאימהותיהן בבית, היו עובדות בבית, האימא גם הייתה עובדת, מבשלת, מסדרת, מנקה, מי שיש לו בהמות ילכו ל... יביאו עשב, וחתכו עשב, יביאו לפרה, יחלבו, יכינו מהחלב חמאה, ועובדים, והולכות לנהר למטה, אין בכפר, הנהר קצת רחוק,  עובר שם מים, ומגדלים הנשים. והגברים הולכים ביום ראשון, יש כאלה שהולכים לכפרי המוסלמים, ושם עובדים מסדרים את ה... כדי שיטחנו אותו, מסדרים את ה.... כדי לסנן אותו, מסדרים את הנעליים, כל אחד מה שהוא מסדר, כל אחד והמקצוע שלו. עד יום שישי כאשר הם מגיעים לכפר, יבואו ויעשו שבת בכפר שלו.... עוד פעם, עד שתיגמר השבת ויום ראשון עוד פעם ילכו. 

היינו משחקים... האבן הזאת, ואיזו משהו שיש בכבש, חתיכת עצם שהיינו משפשפים ומשחקים בה עם הילדים, וגם גולות, היינו משחקים עם החמור, נגיד אחד היה מתכופף ואחרים היו קופצים עליו כאילו הוא חמור, ורוכבים עליו, כל אחד בתורו... ביניהם הבנות ביניהן, לא היו מתערבבות עם הבנים. הבנות לבדן והבנים לבדם.

אמרתי לך, הגברים, היו כאלה שעושים את הנעליים, בבית, היו באים ועושים לנו, היו כאלה שהיו עושים... שהיו חורטים המוסלמים, היו עושים לבהמות, והיו חורטים באיך קוראים לו, והיו כאלה שעשו מסננות, ואלה... של הנעליים, ואלה של האיך קוראים לו, ואחד שהיה עושה טבעות וצמידים, .... לבהמות כדי להכין אוכפים, על החמורים, או לבהמות, רצו לעזור להם, נגיד רצו לעשות... כדי להרים.... .... אחד היה מסדר את החוטים, יושבים זמן מה כדי להכין חבל.

שמחה: לא היו הרבה לא היו הרבה אנשים, אבל היו אנשים טובים, היינו גם עם המוסלמים היינו טובים, היו המוסלמים טובים, כן, היו באים לתפור אצל היהודים, כן, היו תופרים להם בגדים, למוסלמים, כן.

בחג, בפסח, במימונה, היו מביאים לנו חלב, חלב, חמאה, כן, היה הכול טוב, כן.

בכפר שלנו לא, בכפר שלנו אף אחד אף פעם אף אחד לא הגיע אלינו, בכפר שלנו. בכפרים אחרים כן, כן, אבל אצלנו לא. ביום שבאנו לכאן לישראל , אחד אמר (מוסלמי): "אפילו תשימו אותי על גלגלים, תיקחו אותי לישראל, קחו אותי איתכם". אמר לו הנהג: "לך תסדר כרטיס, לך תסדר כרטיס, ניקח אותך איתנו". צחק עליו. אמר לו: "לך תסדר כרטיס ונבוא ניקח אותך". היו אוהבים אותנו, והיינו לוקחים להם מצות, אהבו את המצות שלנו בחג, לוקחים להם מצות ולוקחים להם , נותנים להם מתנה כבש, ונותנים לנו, היו איתנו טובים, כן.