עליזה: כאשר הייתי קטנה, ההורים שלי מתו, נשארתי לבדי, לא לבדי, עם האחים שלי, ואני קטנה. אני הייתי שנה וחצי, ואחי, ואימא מתה. אחרי כמה זמן, אבא שלי מת, כאשר הייתי בת שש שנים, הייתי בת שש שנים ואבא שלי מת. וככה גדלתי, גדלתי עם האחים שלי והאחיות שלי. כאשר הייתי בת אחת עשרה הלכתי מהכפר, כולם התחתנו ואני הלכתי מהכפר. הייתי עם אחותי שהייתה ביישוב אחר, הייתי איתה עד שהתחתנה והתגרשה, ובאתי לקזבלנקה. אני באתי התחתנתי בגיל אחת עשרה והתגרשתי ובאתי לקזבלנקה. הייתי שם עד גיל תשע עשרה והתחתנתי עם בעלי, ונשארתי איתו עד שמת לפני שלוש שנים. 

בו גמאז' כפר משותף ערבי, משותפת עם ערבים, גרו שם והם גרו לידנו, חיינו איתם כפי שיכולנו לחיות איתם, גדלנו וכל אחד הלך ל... השארנו את הערבים בכפר שלהם. 

ליזה: ...כאשר הייתי בת שש שנים עברנו למרכש כדי שנבוא לישראל, שם היינו שש שנים, למה שהבעל של דודה שלי ואח של אבא היו זקנים, היו זקנים. ולא רצו לתת לנו לעלות לישראל, אבא אמר לא נשאיר אותם כאן במרכש ונעלה לישראל, לא. חיכינו עד 56, ב-56 הגיעה העלייה שלקחה את כל המרוקאים שרצו לעלות לישראל. העלו אותנו לישראל, והורידו אותנו בפארדייה, פארדייה בצפון, שם ירדנו, הייתי בת שתים עשרה כבר, שתים עשרה שנים. הלכנו לקטוף זיתים בשביל הפרנסה, היינו שבעה ילדים, ועם אבא ואימא היינו תשעה, כאשר הגענו לישראל. ודודה וסבתא היינו ברוך השם מספיק. אחר כך באנו מהמושב, באנו למעברה בחרובית, אבא אמר יש לי משפחה אני הולך, לא מעניין אותי, כאן אין משפחה. באנו למעברה, ישבנו בה שנה וחצי, אחרי שנה וחצי קנינו בית בחדרה והלכנו לחדרה, ושם התחתנתי וחזרתי ב-64...

שם כפר שנולדנו בו, גדלנו בו, עד גיל שש שנים הייתי באיית ארבע, היו מנפים וטוחנים ומכינים אוכל, שם לא הייתה עבודה בחוץ, כל אחד עובד מסביב לביתו ואוכל ומה... הוא אוכל, ומי שאין לו יושב. אומרים במרוקאית, מי שיש לו... ומי שאין לו...