פורטונה: היו נשים גדולות שהן גדולות ושיודעות וקוראים להן "קבלאת" (המיילדות). אחת הייתה, כאשר הייתה באה, מתחילה, יש לה צירים, היו קוראים להן, היו באות שלוש נשים גדולות ומבינות, מבינות ויודעות, היו באות ויושבות איתה בחדר עד שהיו רואות קרובה ללדת. היו מושיבים אותה על, אחת הייתה יושבת, והיולדת יושבת לה על הברכיים שלה, ואחת יושבת על הארץ, ותחזיק את התינוק שעומד לצאת, מחזיקה את התינוק והאחרת, השלישית, מלטפת אותה ומרגיעה אותה, מלטפת אותה ועוזרת לה ואומרת לה: "יאללה הינה את קרובה, את קרובה." והיו מיילדים אותן, מיילדים אותן ומחזיקים את התינוק שלהם ומטפלים בנשים עד שתרגיש טוב, כולן היו יולדות בטוב, לא היה זה שום דבר. גם אימא בסוף כשבאו, לפני שבאו לישראל, ולא נשארו המיילדות הגדולות האלה, נפטרו, אימא הייתה מיילדת גם היא, והייתה מיילדת, רצו שהילד, הילד יחיה, הילד והילדה, התינוק שנולד רצו שהוא יחיה, אז הילד, היו עושים לו כל מיני קמיעות, היו עושים להם [מרזן] היו עושים [מרזן] היו עושים להם הרבה דברים, שבהם שהתינוק יחיה, היו עושים לה אותו, והיו תולים לה כדי שלא תהיה לו עין (עין הרע) או שהיו תולים במיטה איפה שהיה ישן, או עם הבגדים שלו, כדי שלא תהיה לו עין, כדי שיגדל בריא וטוב. ככה היו מטפלים בהם, אם ילדה בן, אם ילדה בן היו באים התלמידים של בית הספר, מביאים פתקאות, מביאים פתקאות מקושטות ויש בהן השמות המפורשים, כל מיני, שם הקדוש ברוך הוא כל זה, ומביאים דפים דפים ותולים אותם בחדר, היכן שהנפש (הכוונה לנפש התינוק) היכן שהיא ישנה, שבעה ימים מלאים, עד המילה, ליל המילה היו עושים מילה, ברית יצחק (טקס הנהוג בלילה קודם לברית המילה – טקסטים מספר הזוהר), היו קוראים לה, היו קוראים זוהר ואומרים ברית יצחק, הייתה מסיבה גדולה, שותים, אוכלים, שותים ערק ושותים יין, הבשר היו צולים אותו, והיו עושים את כל זה כדי שיהיה שמח. למחרת היו עושים את המילה בבוקר, לא היו עושים בצהריים, היו עושים את המילה בבוקר, היו באים מבית הכנסת, היו מכינים את האוכל, היו מכינים אותו מהלילה, ואיך שהיו באים מבית הכנסת, יוצאים מבית הכנסת, בבוקר היו מתפללים את התפילה של הבוקר, היו באים לבית שהיכן היא המילה. כולם באים עד שהיו עושים את המילה בשמחה ובצהלולים, במטפחות, היו שמים מטפחות, כל מיני מטפחות יפות של מה שמו, היו שמים על הראש רקומות, יפות, היו מקשטים בהן, עד שהיתה חולפת המילה, שותים אוכלים ושותים והולכים והכול בטוב.
