ז'נט: אימא הייתה בשלנית, אבא היה עובד בהמון עבודות הולך וחוזר, מוכר ירקות ומוכר הרבה דברים. בזמנים ההם כולם היו, כולם, יהודים ומוסלמים היו ככה (מסמנת ביחד…).
מראיינת: ספרי לי על יחסי יהודים וערבים
ז'נט: אני זוכרת שהמוסלמים היו באים לבית שלנו, של היהודים, ועוזרים לנו, ואם יש חג באים לברך אותנו וגם אנחנו היינו הולכים לברך אותם בחג שלהם, אם אנחנו לוקחים להם משהו, אנחנו לא באים בידיים ריקות וגם הם לא באים אלינו בידיים ריקות, היה הכול טוב. בחג שלנו, הם היו באים ומברכים אותנו והיו באים בידיים מלאות, וגם היהודים היו הולכים ומברכים אותם. אחד עבד אצל האחר, והיהודים כל אחד הייתה לו את העבודה שלו, אבל לא היה ריב, לא רבו, אחד היה עוזר לשני אחד נותן לאחר, מוסלמים ויהודים, אבל היהודים היו במלאח (השכונה של היהודים), היה להם את המלאח שלהם, ועם המוסלמים היו איתם. אנחנו גרנו במלאח של היהודים בקלעה. הולכים ורצים אחד אחרי השני, והבתים היו כאן הבית שלי, כאן הבית של ההוא, וכאן בית של מישהו אחר. הולכים מבית לבית ומשחקים, ובלילה חוזרים. מסיימים, מסיימים את הלימודים בבית הספר באים ואוכלים, משחקים, ובלילה חוזרים הביתה. הנשים היו מדברות אחת עם השנייה, אחת עוזרת לשנייה ומלמדות בישול, אחת מלמדת את השנייה, לא היה משהו שהוא לא טוב. ההורים שלי ההורים שלי אמרו לי שהיו חיים עם המוסלמים בסדר משחקים איתם, צוחקים איתם, הולכים אחד לשמחות של האחר, לא היה ריב, לא היה ריב, לא בין הילדים ולא בין האנשים הגדולים, כולנו יושבים, גרים, אחד אוכל אצל השני. למען האמת, היה הכול, היו המון חגים היו המון מנהגים עדה את זה מנהגים, היו המון מנהגים כל אחד עשה את המנהג שלו, אבל אני יודעת שהיו הולכים אצל המוסלמים, ומבקרים אותם הכול, והמוסלמים היו באים אלינו לא היה שום דבר שהוא לא טוב.