אסתר מצא: [עברית]
שי מצא: יוונית, יוונית.
אסתר מצא: זה היה כפר טוב, טוב מאוד, שם – שרפו הגרמנים את הכפר, כי עברו [שם] הפרטיזנים, ומשום שעברו הפרטיזנים הם באו ושרפו את הכפר, אבל נותרו שניים-שלושה בתים, ובית אחד נתנו לנו, והתגוררנו שם כל המשפחה – דוד שלי יאקו (Yakó, יעקב), דודה שלי אסימו (אשתו של יאקו), ואנחנו, וסבתא שלי. וכל ערב סבתא שלי נהגה לחפש ולמצוא את הפשפשים כדי להוציא אותם מהבגדים שלה [צוחקת]. לאחר מכן [מתקנת] אבל הרבה פעמים הגיעו לשם הגרמנים, ומיד כשהיוונים, הכפריים, היו שומעים הם היו אומרים לנו "מיד לכו למקום אחר", ולאחר מכן שנחזור בערב, כאשר [הגרמנים] כבר הלכו. הם אמרו לנו "תחזרו", ויום אחד, שהיה מאוד גשום, אבא שלי החזיק את האח שלי כאן, ככה, על הכפיים, ומלמעלה שמיכה אחת כי ירד גשם חזק מאוד. והלכנו לכפר אחר עד אשר יחזרו מה- שיילכו הגרמנים. הלכו הגרמנים – נשארנו שוב בבית שם. כשהיה שלג אבא שלי נהג לצאת, והדוד שלי, כדי להוציא את השלג, לפלס מעט דרך כדי שנעבור. ו-
שי מצא: אבל כמעט שתפסו אתכם שם.
אסתר מצא: מה?
שי מצא: בבית.
אסתר מצא: כן?
שי מצא: לתפוס אתכם.
אסתר מצא: כן, הגרמנים נהגו לבוא, ופעם אחת אחת נוצרייה, כפרית, התגוררה בסמוך, בבית האחר, והיא שמעה שהגרמנים עומדים לבוא. אימא שלי לא הייתה מסוגלת ללכת עם האחרים שהלכו לכפר אחר, והיא נשארה [מתקנת] נשארנו בבית שלהם, ואימא שלי – היא הייתה לבנה מאוד, היה לה עור יפה, לבן. הם צבעו אותה מעט עם פחם, ככה, מעט שחור, מעט-מעט, כדי שהיא לא תיראה לבנה, כאילו שאינה כפרית. ואותי שמו שם לידה, וכשבאו הגרמנים הם עלו עם המגפיים – טראח-טראח – שמענו אותם, כי המדרגות היו מעץ. ושמענו אותם שהם באים, שכבנו שם במיטה, והכפרית אמרה להם, היא אמרה להם "זאת חולה, ויש לה גם ילדה קטנה, תניחו להן בבקשה מכם, הם אנשים טובים והם יישארו כאן, בבית שלי, כדי שאני ארפ- [מתקנת] כדי שאיטיב איתם, כדי שאתן להם לאכול, לעשות להם- ואחר כך הם יילכו". והגרמנים הלכו שוב, ומאז לא ראינו עוד-, גם המלחמה הסתיימה.
שי מצא: וככה, מכפר לכפר ו-
אסתר מצא: כאשר היו באים הגרמנים הו אומרים לנו ללכת מהכפר, למשל מקלפּצונה, ושנלך לכפר אחר. והיינו הולכים לכפר אחר, והיינו חוזרים כאשר היו אומרים לנו – זה לזה הכפריים – שהגרמנים הלכו, והיינו הולכים שוב לבית.
שי מצא: ואז הסתיימה המלחמה, מה -
אסתר מצא: כאשר הסתיימה המלחמה? ירדנו מהכפרים. אבל פעם אחד, כשהלכנו לכפר אחר, לסבתא שלי נפלה נעל הבית שלה, ולא היה לה איך ללכת, המסכנה [צוחקת], ואחר כך היא שמה אותה [מתקנת] כשהגענו לכפר אחד הכפרית שמה לה אותה ליד האש ככה כדי שהיא תתייבש, ונעל הבית התקפלה [צוחקת].