יום כיפור, תעניות וחנוכה

JH = יוונית יהודית, MH = עברית מודרנית

אסתר מצא: היינו מקיימים את ראש השנה (^JGrososaná, יוונית-יהודית), כמו שעושים גם כאן. יומיים אבל. יומיים ראש השנה, גם כאן זה יומיים. היינו מקיימים גם את כיפור (kipúr^JG, יוונית-יהודית) שהסבא-, היו לנו תרנגולות, והוא היה שוחט תרנגולת אחת כדי שנאכל בכיפור בערב כשמסתיים-, וגם בכיפור ביום, אני לא יודעת מה היינו אוכלים, כלומר בערב כיפור, בערב של כיפור, היינו אוכלים מאכלים, אימא שלי הייתה טבחית טובה מאוד, היא הייתה מבשלת טוב מאוד. ואבא שלי היה חותך תרנגולת אחת כדי שנאכל עם מרק ואת העוף, כדי שנסיים גם עם במיה ועם דברים שונים, לאחר שהסתיים כיפור.

אנחנו יכולים לומר לפני כיפור.

שי מצא: [עברית] תגידי משהו: "מערב כיפור^JG [יוונית-יהודית] ועכשיו אנחנו מתחילים לצום [מילולית: תופשים תענית, יוונית-יהודית].

אסתר מצא: אנחנו מתחילים את התענית (taníθ),[1]

שי מצא: "ואנחנו לא אוכלים"

אסתר מצא: ואנחנו לא אוכלים כלום. לא, לא היינו אוכלים דבר. וגם לפורים, שסבתא שלי הייתה אומרת לי: "את צריכה לעשות תענית^JG (יוונית-יהודית), קוראים לך אסתר, את צריכה לעשות תענית (יוונית-יהודית)", taníθ, לא tanít, taníθ.

זה כמו תשעה באב (tisabiʾáf^JG, יוונית-יהודית), כמו הפרצוף של-, כן, "הוא כמו תשעה באב" [עברית], "הוא כמו תשעה באב [tisabiáv], הוא דומה לתשעה באב".

שי מצא: taníθ.

אסתר מצא: ^JGתענית אסתר^JG [יוונית-יהודית].

שי מצא: לא, ^JGבתשעה באב^JG [יוונית-יהודית].

אסתר מצא: אה, את כל התעניות^JG [נאמר ביחיד, taníθ] היה מקיים הדוד שלי. אבל גם אותי הועידו הרבה פעמים לעשות תענית^JG [יוונית-יהודית]. תענית^JG.

שי מצא: אבל הוא היה קורא, היה לו משהו לקרוא במיוחד עבור ה-

אסתר מצא: יכול להיות, אבל לא אמרנו על חנוכה^MH.

שי מצא: אה, כן, כן, כן.

אסתר מצא: בשביל חנוכה^MH הייתה לנו חנוכייה^MH

שי מצא: לא חנוכייה, איך אמרו? חנוכריה^JG (xanukaría)

אסתר מצא: חנוכריה^JG (xanukaría) משמן, שהיינו שמים שמן, לא עם נרות קטנים כמו שאנחנו שמים עכשיו. היינו שמים שמן, וסבתא שלי, שהכינה פתיל ככה, ארוך, והיא הייתה חותכת אותו, והיינו שמים אותם, וכל ערב היה בא דוד שלי אליַס, או אבא שלי, שהיה סוגר את החנות, והיינו מדליקים את נרות החנוכה (xanukária^JG).[2]