לזכר הרב אברהם משה בשארי ורינה בשארי
ישראל: אני אספר לך על העיר בשאר כמו שכתבתי בספר על סבא שלי. עותק אחד נתתי לבנך, איני יודע אם קרא או לא. בתימן בית הכנסת היה במרכז וכל הבתים סביבו. היה לנו רב שכל מה שאמר אנחנו עשינו.
נעמה: מה שמו?
ישראל: הרב שלנו בבשאר היה מגיע ואחיו עוזר לו לידו, שוחט. עשו ברית מילה, מלים את הילד. הילד לומד אצל המורי, והמורי מכר כלי חרס. אחד מכר את החרס, אחד יוצר את הקדרות, אחר יוצר חומר נפץ. לכל אחד עבודה שונה.
אנשי המקצוע- רקמו ותפרו בגדים, היו שיצרו נעלים, היו מייצרי בגדים לנשים ולגברים. מוכרי כלי חרס.
נעמה: התימנים היו בעלי מקצוע לערבים?
ישראל: לתימנים וליהודים למי שנחוץ. הערבים היו חקלאים. מי שלא ידע לתפור, נעזר באיש המקצוע המתאים. מי שלא ידע לייצר סנדלים, הלך למייצר הנעלים. מי שלא ידע לתפור נעזר בחייט. בגד נשים - נקרא כסות. לשמלת האישה קראו 'כיסואה', ובגד של גבר - גמיצ'ס. בגד האישה נלבש עד שנקרע לגמרי, כשנקרע קיבלה אחר מהגבר. היתה להן שמלה לשבת ושמלה לחג ושמלה ליום יום.