לזכר הרב אברהם משה בשארי ורינה בשארי
פנינה: נתנו לנו שטח וגידלנו עגבניות וירקות. אימי היתה מגדלת, לא אבי. אבי היה רב המושב, ערך חופה וקידושין. לקיבוץ (צרעה) היו ענבים. אבי היה מחלל את הכרם. הם לא יכלו לאכול עד שהכרם יוכשר.
בנוגע לטבילה במקווה - אבא שלי נתן לי ספר, קראתי בו על טהרה. האישה מתרחצת, אסור ששערות ראשה יהיו סבוכות. כל שערה צריכה להיות בנפרד, כדי שהמים ייכנסו ביניהם. אני, הבלנית מסתכלת אם הכל בסדר. ואומרת להן היכנסי, טבלי. אני בודקת שהיא כולה בפנים ואף שערה לא נשארת בחוץ. היא מתכופפת וטובלת שלוש פעמים, ומי שרוצה בכך טובלת שבע פעמים. יש כאלה.
נעמה: האם יש לך סיפור מיוחד מהמקווה?
פנינה: באה אישה אחת, מסכנה. היא ובעלה במצב של ריב. היא לא רצתה לטבול, הוא רב איתה. אמרתי לה 'תשמעי לי, תצחקי לו, תבואי מהמקוה ותראי איך הוא יהיה. כשהגיעה בפעם השניה, שאלתי אותה איך הוא, אמרה לי את צודקת. ומקרים נוספים: שתי נשים, רבו עם בעליהן, אמרתי להן תביני אותו, אולי הוא לא עושה בכוונה. תשאלי אותו: גבר שלי, למה כך אתה עושה? הוא יענה לך ואת תשמחי אותו, והכל יהיה בסדר. אני שמחה שעשיתי שלום ביניהם. ועד עכשיו נשואים עם ילדים ונכדים והכל בסדר.