קליטה, התיישבות ושמירות על היישוב

פנינה: השאירו אותי בגן הילדים, בשביל להחזיק אותי. שחקנו, אני זוכרת  שהלבישו אותנו בסינרים שלא נתלכלך מצבעי הגואש. כשאני רואה פרחים אני נזכרת בסינר.

ישנו באוהל שנה, כמה חודשים,

נ: בגן, הבנתם מה שהגננת דיברה, איך דיברתם?

פנינה: כן היא לימדה אותנו, אמרה לנו אומרים כך או אחרת. ואנחנו למדנו לאט לאט.

נעמה: בת כמה היית?

פנינה: ארבע-חמש. 

נעמה: ומה עשית אח"כ?

פנינה: מראש העין לקחו אותנו לדיר אבאן ב', כפר ערבי נטוש בבית שמש. בית שמש לא היתה גדולה, כפר.

נעמה: מה זה 'דיר אבאן', של ערבים? כי השם הוא ערבי.

פנינה: היה דיר אבאן ב' ודיר אבאן א' שבו גרו מרוקאים שכיום במחסיה. ודיר אבאן ג' גם בו גרו תימנים, היום זה זנוח.

נעמה: מי גר בדיר אבאן, ערבים?

פנינה: לא היה שם כלום. שמו שם צריפים, פחונים, בראש העין היו אוהלים ובדיר אבאן צריפי פח. הגשם היה מטפטף.טיף טיף.

ישראל: נותר רק שירקדו.

פנינה: בהיותי ילדה קטנה שמחתי לשמוע את הקולות הללו. הורי אהבו אותי, היה לי טוב, הייתי ילדה שקטה, ומה שאמרו לי עשיתי. טרקטורים עם פלטפורמה הורידו את הפחונים לישעי, אני זוכרת שכל ישעי היתה אדמה בלבד ללא צמח או דרך. רק צינורות מים היו במקום.

אני זוכרת שישראל, אחי הגדול, שיהיה בריא, נתנו לו רובה כדי לשמור. כי היו מסתננים,  פדאיון, הוא שמר עלינו לבד, ואנחנו ישנו. למחרת הורידו את כל הצריפים של שאר המשפחות.