משפחה, עבודות הבית והחיים בתימן

אני זוכרת כשהייתי בת ארבע שנים, סבתא שלי, נעמה, אמא של אבי, לקחה אותנו למקום שנקרא מחראם, לשחק, לשמור עלינו. אמי קדרה כלי חרס, צלחות, קעריות, קערה גדולה, סחון, כדים למים ודאווח, כד גדול מאוד שהיה בבית, שאליו שפכו מים מהכדים הקטנים. בכדים אלו, שהונחו על הראש, הביאו מים מהמעין ושפכו לכד הגדול שנקרא דאווח. 

כשהייתי קטנה, אחותי לולואה וסלם, אבשלום - אמי הלכה להביא חט'ב, זרדים,

נעמה: מי הביא את החט'ב?

פנינה: אח שלי ישראל, אח שלי שלום, ואחותי לולואה.

נעמה: כמה ילדים הייתם בבית.

פנינה: כשעלינו לארץ היינו שישה, שלוש בנות ושלושה בנים.

נעמה: לאן הגעתם כשעליתם?

ישראל: לראש העין.

פנינה: שקט!.

נעמה: איפה שמו אתכם?

פנינה: אני זוכרת בראש העין. אני לא זוכרת בדיוק. אני זוכרת שהגענו לאוהלים.