ישראל: אבא ואמא שלי נפטרו יום אחרי יום. האב מת בערב, והאמא בבוקר. היו חולים. את כל היתומים לקחו לשפיה; למדנו שם. גם אחיותי ואחי - לקחו אותם לשם. וגם את האח החמישי, אוטו דרס אותו, כולם היו בשפיה. בשפיה גרו איתי כל אחיי: יחיא, ישראל, ברכה, רינה תבדל לחיים ארוכים ושלמה ז"ל. שלמה למד בשפיה.
אביבה: אחרי החתונה נולדה לי בת. ביום שישי הגיע אחיו שלמה אלינו, ואמר שהוא רוצה ללכת למסיבה בשפיה. נתתי לו אפרסק, חבושים, מה שהיה לי בידיים נתתי לו. הלך לאחותו הנשואה רינה שגרה בבן יהודה, תל אביב. רינה אמרה לו : "תשאר אצלי וביום ראשון תצא".
ישראל: הוא אמר שיש לו מסיבה. הלך, יצא מהאוטו. החברים שלו היו בחווה בשפיה, קרא להם: "חכו לי עד שאגיע". איך שיצא הגיע רכב והעיף אותו. לקחו אותו לבית חולים.
אביבה: ביום שישי הבטן שרפה לי, הייתי בהריון עם הבן שילה, לא הבנתי מה יש לי. כולם בסדר, בעלי בסדר, מה יש לי? שבת בבוקר קמתי, ראיתי חיילים. אמרתי: "מה אתם רוצים?". אמרו: "אנחנו באנו אליכם, תעשי לנו קפה". "תגידו לי מה קרה?". אמר לי: "תשמעי אחותי, גיסך הלך, בא רכב ודחף אותו. עכשיו הלך זהו". חזרו מוצאי שבת, חזרו שוב בראשון, אמרו: חאלס (נפטר).
היינו בשפיה, הגיעו אלינו תימנים חכמים, מורים הגיעו ללמד אותנו, קראנו. כשהגענו לשפיה, קראנו את הפרשה בתימנית. היו במקום הרבה ילדים תמנים. קראו את הפרשה והתפללו בתימנית.