מוקדש להוריי, משה קטיעי ושושנה שמעה קטיעי
שם הדובר/ת:
נעמה רצאבי
מגדר:
אישה
עיסוק:
הוראה טיפולית
גיל בעת התיעוד:
76
שנת עלייה לארץ:
1949
ארץ המוצא:
קהילות המוצא:
שפה:
ערבית-יהודית
נושאי השיחה:
תיעוד:
יעל וקסלר
מועד התיעוד:
2020
תִרגום:
נעמה רצאבי (בסיוע יעל וקסלר)
תרגום:
זה סרוול, מכנסים. אמא שלי עשתה אותו.
זה בגד לשבת, לא ליום יום, כי הוא יפה.
זה המכנסים הללו לחג. הם יפים.
אמא שלי עשתה לכל נכדה שמלה, כובע ומכנסיים.
את רואה, זה שונה ובצד השני אחר. זה וזה שונה, לא היה בד. תפרה את הבגדים מבדים שמצאה ויצרה ביניהם התאמה. היה עוני.
אימי נסעה לתל אביב, לתימני בשם חבשוש, שהיה מביא סחורה, קטיפה וחוטי כסף. ממנו קנתה חוטי זהב וכסף שאיתם רקמה ויצרה כובע ומכנסיים.
בגרגוש (הכובע של הנשים התימניות) של הנשים המבוגרות עשו שרשרת מחוטי כסף. יפה יותר מאשר בגרגוש של הבנות הצעירות. לחרוזים הנופלים בגרגוש קוראים 'אגרט'. את ה'אגרט' עשו הצורפים התימנים. בארץ אמא עשתה הסבה להכנת מטפחות תימניות, מטפחות ראש. היא המשיכה לרקום גם בארץ, אמי לא ידעה לצייר. את החוטים קנתה אימי בתל אביב.