לימודים ודמויות מרכזיות ב'בית צעירות מזרחי'

מוקדש להוריי, משה קטיעי ושושנה שמעה קטיעי

שם הדובר/ת: 
נעמה רצאבי
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
הוראה טיפולית
גיל בעת התיעוד: 
76
שנת עלייה לארץ: 
1949
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
שפה: 
ערבית-יהודית
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2020
תִרגום: 
נעמה רצאבי (בסיוע יעל וקסלר)

תרגום: 

כשהלכתי ללמוד, להורים שלי לא היה כסף. התחלתי לעבוד ונדרתי נדר: ברגע שאתחיל לעבוד אתן לאבי כסף, וכך עשיתי. יצאתי ללמוד בתל אביב בזכות חנה קוטין מורתי. היא שאלה אותי אם אני רוצה ללכת למקוה ישראל או לבית צעירות מזרחי. אמרתי שאני לא רוצה חקלאות. הגעתי ל'בית צעירות מזרחי'. ראיתי מקום יפה וגדול, מרחיב את הדעת. נכנסתי למנהלת שהייתה גבוהה מכאן עד למעלה, שמה גברת שרשבסקי. היא ראתה את התעודה שלי, אמרה לי את תלכי לכיתה עיונית. ב'בית צעירות' היה טוב. לימדו את הבנות את הכל, גם בבית הספר העיוני. בשנה הראשונה - לימודי תפירה במכונת תפירה, לימוד בישול. אמרו שזו הכשרה לחיים. זה יפה, זה טוב. הבנות היו טובות, מהישוב נחלים. היינו ארבע בנות בחדר ממקומות שונים. היינו ביחד, היחסים בינינו היו טובים. היתה לנו אם בית ששמה גברת דוידית, אנגליה, כמו המלכה אליזבת, יפה, מסודרת. בדקה שהכל בסדר. לימדה אותנו איך לנקות את הרצפה. בארוחות הושיבה אותי לידה. חדרי היה סמוך לשלה. כשמישהי ישבה כפוף, היא נגעה בגבה על מנת שתזדקף. אורח חיים אנגלי. ישבנו ליד השולחן. אסור היה להניח ידיים על השולחן. אהבתי את 'בית צעירות מזרחי'. כשאבי חלה, ידעו שאין לי כסף לשלם, אז אמרו בערב תנקי את הכיתות, הסכמתי. 

גרתי בגדרה, הלימודים שלי התקיימו בתל אביב. זה היה סביבות גיל 16. חזרנו הביתה אחת לשבועיים באוטובוס. בזמן הלימודים התאמצתי ושקדתי כדי לא להיכשל. כדימוי - כשעליתי לאוטובוס החזקתי חזק. זה עצבן אותי, החלטתי שאני ארפה מעט את האחיזה ואראה אם אוכל להשאר יציבה. הרפתי וראיתי שאני לא נופלת. זה נתן לי תובנה על להחזיק ולהרפות בחיים.