החיים בטריפולי עד 1967

שם הדובר/ת: 
דויד (דידי) בכור טאייר
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
קצב ובעל אטליז
גיל בעת התיעוד: 
67
שנת עלייה לארץ: 
1967
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
עליזה ברוש (ארביב) ומאיר ברוש
מועד התיעוד: 
2019

תרגום: 

יצאתי מטריפולי בן 15. הייתי ילד, אבל הבנתי מה קורה ומה לא קורה.

לאבי היה איטליז, הוא היה קצב. אמי הייתה עקרת בית, דואגת לכל צרכינו.

הייתה לנו בבית עובדת מוסלמית שעזרה לאמי בכל הנחוץ, כמו כביסה, ניקיון וכו'. חיינו חיים טובים.

למדתי ב"סכולא איטליה" שהיה בית ספר איטלקי, בו למדו מוסלמים ונוצרים. רמת החיים שלנו הייתה טובה משל תושבי המקום, היינו מכובדים. בזכות זה הוזמנתי פעמיים לארמון המלך למסיבה לכבוד בנו.

אני מספר זאת כדי להראות את החיים הטובים שלנו שם עד 1967, אבל כל דבר קטן שקרה בעיר, המוסלמים תקפו אותנו. בשנת 1967 ונצחון ישראל במלחחמה פרעו המוסלמים ביהודים, שרפו בתים, הרגו אנשים.