למדתי בבית הספר היסודי והייתי מאוד חרוצה. מנהל בית הספר ניגש לאמא שלי ז"ל והפציר בה לשלוח אותי להמשיך את הלימודים שלי. המנהל הוסיף ואמר: "סימה יכולה להיות מנהלת בית ספר". אמא שלי ז"ל לא רצתה, "היא צריכה להתחתן", אמרה לו, "ולא ללמוד". לכן התחתנתי בגיל 17. בעלי היה בן 22 שנים והתחתנו. בעלי היה ממושב רינתיה ואני מצפת. הייתי ילדה מגמגמת ולא דיברתי כמו כל האנשים. היה לי הדיבור קשה ואף גבר לא רצה אותי. הבבא סאלי, מהמשפחה של אבא שלי ז"ל, בא לבית שלנו לשישי-שבת. אבא שלי ז"ל ביקש ממנו שיברך אותי שאני אתחתן. הוא בירך אותי ובאותו חודש התחתנתי. דודה של בעלי הכירה אותי מהשוק של צפת, באה לבעלי ואמרה לו: "יש ילדה טובה. המשפחה שלה טובה. ואם אתה רוצה, אכיר לך אותה ותתחתן איתה". הוא הסכים. אמר: "אפילו שקשה לה לדבר אני רוצה אותה". הוא בא אליי ואמרתי לו: "קשה לי לדבר, לא רוצה אותך - תלך מפה וזהו". ענה לי: "אני רוצה אותך איך שאת". הוא נכנס אליי הביתה, ותוך חודש התחתנו. גרנו בצפת ארבע וחצי שנים. אחרי שנתיים של נישואים לא נכנסתי להריון. הבבא סאלי בא בפעם השנייה אלינו הביתה, ואבא שלי ביקש ממנו שיברך אותי.אמר: "אני רוצה שתברך את הבת שלי, שתלד בן או בת". באותו חודש נכנסתי להריון עם הבת הגדולה שלי.