בואי, עכשו אנחנו אומרים (לדוגמא), ילד קטן לא מרגיש טוב (חולה). לוקחת קצת ערק ושמה אותו בהתחלה בפי, ואזרוק אותו, כדי לראותו שהוא לא קר בשבילו. מורידה לו בגדיו כולם, ואני אומרת: אליהו הנביא, אליהו הנביא, אליהו הנביא, רבי מאיר, רבי שמעון, בבא סאלי. הרבנים כולם אומרים! ושוב עושה משם וחוזרת אותו דבר [ ] והילד הזה הולך לישון במיטה הקטנה, אין לו כלום! והבריא וברוך ה׳, זו אחת.

דבר שני: אחד (מישהו) ראשו כואב לו, יקח לימון אחד, יקלף אותו, ישימן על ראשו ויקשור אותן עד (ש)יצרוב לו. אם צרבה אותו הוצא אותו, אם לא צרבה אותו, השאר אותו. ואם צרב לו, בעזרת ה׳ יוציא אותו. אין כאב של ראש. זו אחת.

ונגיד אחד (מישהו) יש לו... אני לא יודעת איך קוראים לה בעברי...בערבית: דלקת ריאות. לוקחים עלה של קיקיון, קוראים לה. מחוררים אותו, מחוררים אותו, מחוררים אותו, מחוררים אותו.

מראיינת: [מה זה העץ הזה?]

מרואיינת: קיקיון. זה עץ גדל בלי פירות. כלום. כך מאת ה׳. חותכת אותה, כך כך כך. מחוררת אותה במחט עד שתשבע בה (שתהיה מרוצה). ועושה (מורחת) אותה בנפט. בנפט לנפח אותה. והילד הזה היא באה מהמקום הזה (מלפנים) ומאחור. עושה לו מעט שמן, ושמה לו זאת כאן, ומלבישה לו  משהו כדי לחזק. היה עושה כ׳ כ׳ כ׳. מחרחר המסכן. החרחורים האלה ואלה הכל. קם בבוקר בבו ... בבוקר אין לו כלום. זו השניה.

והשלישית: ה׳לבכה׳: ה׳לבכה׳, זו אומרים תרופה של אליהו הנביא. תרופת אליהו הנביא. ה׳לבכה׳ זו כמו העדשים, כך אומרים עליה. מבשלים אותה, ושמים על מגבת כך טוב, ושמה על היד שלך, אם היא לא חמה מדי, (את) מגיעה לפתח הלב של הילדון ומניחה עליו, ומחר בבוקר, לילד, אין לו כלום!.

מראיינת: לאיזו מחלה זה?

מרואיינת: זה של, נשמע טוב (=לא עלינו), מעיים, כואבים לו, כולו מסובך. זה בעזרת ה'.

יש לי שכנתי פה, הילד שלה, תשמעי טוב (לא עלינו), גופו התכווץ, לא יכול ללכת (לשרותים), לא יכול. אוייב שלו בשמות (=מצבו רע מאוד). הביאה לי אותו. ״אדריאן, אמרו לי את יודעת (את) העולם כולו (כל דבר)״. אמרתי לה , אמרתי לה״ תביאי אותו לכאן, צאי, לכי לשם.

לקחתי מעט פטרוזיליה, אבל פטרוזיליה - לא (עלי) פטרוזיליה, (אלא) הגבעול (בהקטנה) של הפטרוזיליה, אמרתי לו תתכופף. הוא התכופף, לקחתי (את) הפטרוזיליה הזאת, כי אני מכירה אותו מהיותי קטנה. ולקחתי את הפטרוזיליה ועשיתי (הכנסתי) לו כך מאחורה כך (הלוך ושוב), בגופו מאחורה. תק תק, תק תק , תק. וחוץ מפנייך (מחילה מכבודך), חוץ מפניך, חוץ מפניך. הילד הזה, המיעיים שלו, ברוך השם, הכל. אמר לי: אדריאן, אני רעב אני רוצה לאכול!

אמרה לי אמו, ״אדריאן, מה אני אתן לך?״ אמרתי לה :״כלום, הילד בטוב, ברוך ה'. אני לא רוצה שתתני לי כלום!״

והתחילה, אלוהים יתן לך בריאות. אמרתי לה: ״זה מה שאני רוצה, אני רוצה בריאות!  אל תתני לי כסף, כסף לא חסר לי, ברוך ה'! נודו לו (לאלוקים) ונשבח אותו (את אלוקים). לא חסר לי!

מראיינת: לכאב שיניים יש איזה תרופה?

מרואיינת: כן. זה שן ציפורן. שן ציפורן, כותשים אותו. ואומרים אחד (מישהו) יש לו עששת בפיו (בשן) , לוקח את השן ציפורן הזאת ושם לו בעששת. ושמים אותה, השן  שלה רדומ, ישנה. לא מרגישה אותה. בערב, העששת נגמרה (נרפאה). הציפורן אכלה את האבקה כולה וברוך ה׳.

כן. זאת!

מראיינת: ולשיניים לבנות? איך מצחצחים?

מרואיינת: אה... יא רבי, יא רבי ,יא רבי. זו...

מראיינת: יא רבי תזכיר לי!

מרואיינת: זוהי. יא רבי, איך קוראים לו?

מראיינת: (מנסה לעזור לה להיזכר). לעשות כלה יפה עם שיניים לבנות.

מרואיינת: כן, כן, כן. יש משהו. חול הסוס, חול הסוס.

מראיינת: חול הסוס?

מרואיינת: כן. משפשפים בו (את) פיהם. נהיה אדום כמו הגחלת, ואחר כך לוקחת המים, שוטפת (את) פיה היטב. יוצא, תאמר עליו, כמו ביצה לבנה  בפה שלה.

מראיינת: זה לשפתיים?

מרואיינת: לא, השיניים. כן. אין כמוהו. באיזור תוניס (אנחנו) מכירים אותו. כאו לא (מכירים).

מראיינת: סוואק. אני שמעתי.

מרואיינת: אה?

מראיינת: יש צמח, עץ סוואק?

מרואיינת: סוואק? סוואק, לא. בעיניים.

מרואיינת: זה לעיניים.

מראיינת: בעיניים? ולפנים, מה אישה עושה? איזה? לשטוף פנים, להיות יפה. לכלה. איך עושים כלה יפה?

מרואיינת: באמת אף פעם לא ראיתי כלה באזור תוניס, יותר מקצת אודם. אפילו השחור בעיניים אף פעם לא ראיתי.

מראינת: לא שמים?!

מרואיינת: אני הייתי, שכנה...יש לי שכנתי במוקנין. אנחנו גרים פה והיא גרה לידינו. יש לה שלוש או ארבע בנות, ואני קטנה, הייתי מדיחה לה הכלים, מניחה כסא קטן, עולה עליו ומדיחה לה הכלים.

אמרה לי: ״אדריאן, מה את עושה בפנים שלך? פנים אדומות כמו הגחלת?

אמרתי לה: ״אני לא עושה דבר.״ אמרה לי: ״בואי לפה״. הלכתי, לקחה לי מטפחת לבנה ונגבה לי ככה (את הפנים), אמרה לי:  ״את לא עושה כלום?״ אמרה לי: ״ראי״. כי היא עשירה, אמרה לי: תראי, אנחנו העשירים, ואוכלים הכל ופני ילדיה צהובים כמו הכורכום.״ את מבינה מה זה צהוב, נכון? ואני אמרתי לה: ״לא מותק. לא עשיתי שום דבר! אפילו אמש לא אכלתי ארוחת ערב.״

אמרה לי: איזה מזל, פנייך מאירי מאירות  ושל ילדיי לא. הלכתי לאמי, זכרונה לברכה. אמרתי לה: ״יא אמי, כך וכך (אמרה לי השכנה).״

אמרה לי : לא אחיה על פנייך (ביטוי חיבה), אל תפחדי, ה' איתך, ה' איתך. אמי, זכרונה לברכה,

תמימה מאד, גם היא ואוו או. איך היתה אמי!

מראיינת: איך?

מרואיינת: תמימה מאוד, תמימה. תמימה!