עליזה: בעל של דודה שלי היה רב, היה רב של הקהילה, היה מלמד את הילדים בבית הכנסת והיה מסדר את הכול. הכול. הוא היה הרב של הקהילה. שלושה בתי כנסת יש שם. בית כנסת אחד הביאו את הספרים שלו והם באשקלון, ספר תשלי, והיינו הולכים, היינו הולכים לרבי דוד ומשה, היינו עולים לרגל לרבי דוד ומשה, אבא לקח אותי כשהייתי קטנה, זה מה שאני זוכרת זהו זה. הייתי קטנה והיה איזה מעיין קטן, שם היו שותים כל האנשים, עליו השלום. היו באים מקזבלנקה, ממרכש, מכל המקומות של הכפרים, היו עולים לעלייה ושמה, הדרכים לא היו כמו היום. היום עשו לו דרך וסידרו, היו שוחטים שם פרות וכבשים והכול. היה מקום מאוד עליו השלום, אם את מבקשת מתקבל. היה לאנשים מזור, ושנעלה לארץ ישראל בשלום, שנראה את ארץ ישראל בנויה ושלמה, וישמור אלוהים, שעל כולם ישמור, על כל ילדי ישראל, זה מה שהיו מבקשים, כשהייתי קטנה זה מה ששמעתי טוב ככה. היו עומדים על יד הקבר ומבקשים ומתפללים על כל ישראל, שנלך לירושלים הקדושה, שתיבנה בעזרת השם, אומרים שתיבנה ירושלים בזהב וזוהר. היו לומדים עם הרב אהרון בבית הכנסת. כמו חדר כזה, חדר ככה, הבנות לא היו הולכות. אחר כך בנו במרוקו, בנינו בית ספר גם, והיו הולכים לבית הספר הבנות והילדים וכולם. שמרו על בית הכנסת כדי שהילדים יבואו וילמדו תורה יותר. אז בבית הספר היו לומדים צרפתית וערבית. וזהו. אבל אבי אהרון היה אדם שרוצה שיהיה תורה. היו באים הולכים לבית הכנסת.