ז'נט: אני משנולדתי קראו לי ז'נט, שם צרפתי. למען האמת, משהגענו לארץ אמרו לנו, עלייך להחליף את השם שלך, משום שאנחנו בארץ ישראל. ההורים שלי לא רצו, והחלו לריב עם המורים, לא עזר שום דבר, החליפו לי את השם, אמרו לי יפה, אז נשארתי יפה עד עכשיו, ולמען האמת, יש אנשים במשפחה שלי, במשפחה שקוראים לי ז'נט, ואני שמחה על זה, כן. למדנו במושב והיינו יוצאים לטיולים, אבל ההורים שלנו לא היה כסף, היינו יוצאים מבית הספר עובדים אצל מישהו, והוא במקום לשלם לנו, היה  נותן את הכסף לבית הספר, והם היו לוקחים אותנו. אנחנו לא היינו מבקשים כסף מההורים שלנו, יצאנו בלי כסף, משום שעבדנו, עבדנו במלפפון, בבצל, פלפל ירוק, הכול החקלאות, מה שהיה היום עבדנו בו, היינו עוזרים להורים שלנו, אבא היה לו בצל, היינו עוזרים לו בבצל, אחר כך הוא עשה פרחים, ורדים, ניקה ורדים, כלניות, היינו קוצצים ועושים חבילה, מאגדים את זה בחבילה ולוקחים אותם לחוץ לארץ וגידלנו עופות, סוללה, היו לנו עופות, היינו נותנים להם תרופות, הייתי יושבת עם אימא ונותנים זריקה במזרק תרופות לעופות, ואימא הייתה מחביאה תמיד עופות בצד, ואלה לא הייתה נותנת תרופות, את אלה היינו אוכלים אותם, ועופות אחרים היינו עושים להם זריקה זה הסוכנות אמרו לנו המדריכים מוכרח, כדי שלא יהיו מחלות, אבל אנחנו אכלנו רק עופות טובים, בלי כלום. וכל שנה אבא עשה עבודה בדבר אחר, היינו קטנים היינו עוזרים לו, שמחים, בסדר הכול בסדר.