שמחה: היינו עושים, היינו עושים את המצות בידיים שלנו. במרוקו היה מגיע פסח, צובעים בידיים שלנו עושים צבע בידיים שלנו, לוקחים את החיטה, נלך וניקח לרב שינקה את המכונה, וניקח את החיטה נטחן אותה, נטחן אותה, ונביא אותה ונביא אותה, וננפה אותה עד שנעשה מצות, נעשה, נמלא מים מהבאר ונאחסן אותם בכוכבים (בלילה - תחת כיפת השמיים) כדי שלא יהיה חם, כן, לפני שהשמש עולה אנחנו מוציאים אותם מהשמש, כדי שהמים לא יתחממו, אסור, כן, אלה המים של המצות. באים אנשים, את הולכת תעזור לה את זה, באים יעזרו לך, עוזרים לך, צריך לעזור להם ויבואו לעזור לך, כן. שישה-שבעה כן, אסור שהבצק יעמוד, אסור, צריך לערבב אותו כן, ואתה מנקב אותו בידיים שלך אין את הגלגל הזה כדי שתעביר עליו באצבעות שלך בידיים שלך, תנקב אותו, כן. בידיים שלנו היינו מסדרים את המצות.
תה תה היינו עושים אותו עם נענע לבד ושותים עם תמרים, שותים אותו עם תמרים בלי סוכר, בלי סלק סוכר (סכור – הימנעות מסוכר בפסח – תמרים שימשו כתחליף סוכר). היו אומרים אסור עם סוכר, אסור סוכר, שותים רק עם תמרים. יום אחד הלכה חמותי הלכה למושב פרוונה, היה שם רב אחד, מכירה אותו מנטיפה (כפר במרוקו), מהמשפחה שלה. הלכה אליו, הכינו לה תה, שמו לה בו סוכר, לא רצתה לשתות אותו, אמר לה: "תשתי יהודייה, תשתי", אמרה לו: "לא הרב, לא, אסור", אמר לה: "מה את יותר טובה ממני? אני רב אני שותה אותו ואת לא תשתי אותו?" אמרה לו: "לא, כבוד הרב, אני לא אשתה אותו", אמר לה: אם לא הייתי רואה את הסכור (סלק סוכר), איך הכינו אותו כאן, כן, אבל אני ראיתי בעיניים שלי איך מכינים את הסלק סוכר, סלק סוכר, אני ראיתי איך מכינים אותו סלק סוכר הוא מכינים אותו ראיתי כמו כמו סלק כמו, כמו סלק, השורש כמו סלק סוכר". הוא, הם היו גרים במושב בניצן. אמר: "אני ראיתי אותו בעיניים שלי, אם לא הייתי רואה בעיניים שלי, לא אשקר". אמר לה: "במרוקו כן, אומרים לנו איך להכין, אבל פה פה, אני ראיתי בעיניים שלי איך מכינים אותו, בגלל זה תשתי, על המילה שלי". והיא שתתה אותו, באה אלינו לעכו, אמרה: "אני שתיתי סוכר", אמרתי לה: "איך שתית עם סוכר?" אמרה לי: "רבי ישעיה אמר לי אמר לי אמר לי. אמרתי לה: "משעכשיו אמרת את זה אז גם אנחנו נשתה". מהשנה הזאת גם אנחנו שתינו, התחלנו לשתות סכור, עושים נענע ושותים סוכר.