עלייה לקברו של רבי רפאל אלנקווה זצ"ל

חיים: פעם אחת הלכתי למרוקו, אמרה לי אשתי: חיים, כפרה עליך, אתה הולך, קח את הפיצוחים האלה כולם, ותחלק אותם שם, אמרתי לה: שרה, השתגעת? כמה שאת רוצה פיצוחים יש במרוקו, עשתה לי (אמרה לי): לא, הפיצוחים האלה שיש לנו המון בבית, קח אותם וחלק אותם שם, תעשה סעודה.

 אמרתי לה: שרה, אמרה לי: קח את הפיצוחים האלה, לקחתי אותם, ולקחתי בקבוקים של ערק כמה שאת רוצה, ערק שאני עושה בידיים שלי, מזוקק. הלכנו למרוקו, הלכנו למרוקו, הגענו לרבי רפאל אלנקווה (קבר של צדיק), היינו 40 היינו 42 אנשים, ואמרתי: את יודעת, הפיצוחים שאמרה לי שרה לקחת והערק, בוא נעשה כאן סעודה, והנחתי אותה על הקבר, ובקבוקון קטן של ערק, בנייר כסף עטופה (עטוף). אני מוזג, אני ממלא את הכוסות על הקבר של רבי רפאל אלנקווה, לכל 42 האנשים ההם, גמרו ולקחו, לקחו את הפיצוחים שלקחנו, ואספתי את הכל ושמתי בתיק שלי, והלכנו לצדיק אחר הלכנו לצדיק אחר והלכנו לצדיק אחר, יותר מאיזה 14 או 15 צדיקים, ואנחנו מוציאים את הסעודה ההיא ואת הבקבוקון של הערק הקטן, זה הבקבוקון. הגענו לצדיק ששמו מולאי ע'י (נשמע כמו "רי" – כמו האות R כאשר הצרפתים הוגים את המילה PARIS) רחוק בהרים, והוצאנו שוב את הסעודה ההיא, וכולם לוקחים ושותים את הערק ההוא, חבל על הזמן, בקבוק ערק ההוא הוא בקבוק ערק והפיצוחים הם הפיצוחים במולאי ע'י נפל בקבוק ערק על הקבר, צעקו: איי איי איי איי ,אמרתי להם: שום דבר יש לנו ערק, יש לנו ערק, אין לכם מה לפחד, הרמתי את הבקבוק, והעמדתי אותו כך, העמדתי אותו, סיימנו את הביקור (בקבר הצדיק), היה איתנו בן אדם שחבל על הזמן, אין, אין כמו הבן אדם הזה, שמו משה דהן מצפת בן אדם דמנתי (מהעיר דמנאת באטלס הגבוה במרוקו), השורשים שלו דמנאתי, הוא גדל בקזבלנקה אבל בשורשים הוא דמנאתי, מהעיר של אבא שלי, של אבא. אנחנו יצאנו מהצדיק והוא עושה לי (אומר לי): חיים, כפרה עליך, יש לך קצת ערק? אני נראה לי שהוא רצה לשתות אותו הוא, ראיתי את הבקבוק ההוא בעצמו, ונתתי לו, אמרתי לו: קח, ואני רואה מרחוק, אני רואה אותו לוקח את הבקבוק ההוא, ונתן אותו לנהג ההוא, שהיה איתנו, עשיתי לו (אמרתי לו): משה משה, מה אתה עושה? אמר לי: חיים, מסכן, אתה רואה אותו איך הוא עוזר לנו והכל, אמרתי לו: "ימות לך אבא שלך", (ביטוי במרוקאית שמביע כעס או התנגדות) זה הבקבוק לרבי רפאל אל נקווה ואנחנו שותים ממנו עד עכשיו.