סיפור לכידתם של ארבעים שודדים

מתוך מחקרו של פרופ' יעקב מנצור (1924–2020)

מגדולי החוקרים של הערבית המדוברת של יהודי בגדאד וממקימי החוג ללשון עברית באוניברסיטת חיפה והמחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן

מוקדש לזכרו

שם הדובר/ת: 
אלישע שינה
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
סוחר, חקלאי וספק מזון כשר וצורכי דת אחרים
גיל בעת התיעוד: 
72
שנת עלייה לארץ: 
1971
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
שפה: 
ערבית-יהודית
תיעוד: 
קלרט עינת-שינה
מועד התיעוד: 
1974
תִרגום: 
פרופ' יעקב מנצור

תרגום: 

עכשיו אני הולך לספר לכם על מאוֹרע שאירע בימי שלטון התורכים. היה באותו זמן... היו ארבעים שודדים מזוינים. הם היו באים לבית – ביום, בלילה – באים דופקים על הדלת ונכנסים, מרוקנים את הבית. ובני הבית יושבים כולם בבית, אך אף-אחד אינו יכול לומר מילה. היו מרוקנים את הבית, כל מה שיש בו, לוקחים והולכים. וזו, ממשלת התורכים, הייתה... כמה שרצתה בשעתה שיעלה בידה ללכוד אותם, לא עלה בידה. הביאה איזה מרגל, אחד משלהם, שִכנעה אותו ונתנה לו כסף, ואמרה לו: עשֵׂה להם לאלה איזה מקום [שיתכנסו בו], אני רוצה שהממשלה תלכוֹד אותם. זה [המרגל] גם הלך, ובא לאַבּוּ-דַוְדַו, [ושם] הייתה חורבה גדולה ריקה, ולידה היה בית [של אנשים] עשירים מאוד. הוא לקח את ארבעים השודדים האלה, הביא אותם לחורבה הזאת, וערך להם מסיבה: מאכל ומשקה ועַרַק ושעשועים. ואמר להם: בחצות הלילה אנחנו... הרי לי יש מפתח, אפתח את הדלת, ותיכנסו. הבית הזה כאן מלא זהב וכסף. הושיב אותם בלילה – הלוא זה מרגל [הפועל] עם הממשלה – הושיב אותם בלילה ארבעים איש, כולם מזוינים. הושיב אותם, הכין להם אוכל, הביא להם ערק  וטיפל  בהם כל הלילה. ונהיה... בחצות-הלילה באו אנשי הממשלה. הממשלה [כבר] הכינה [מראש] מאתיים שלוש מאות חיילים. הם הקיפו את המקום ההוא סביב סביב --- והתחילו לירות בהם [בשודדים]. אלה, מִשראו שאנשי הממשלה התחילו לירות בהם, התעמתו עם הממשלה. ומחצות-הלילה עד הבוקר התעמתו עם הממשלה. נשק יש להם הרבה. [אך] עד הבוקר אזל הנשק שלהם, [ואז] נכנסו פנימה [אנשי] הממשלה. חציים [של השודדים כבר] מתו. נלחמים הם, לא כן? קרב! בערך חֶציים אינם, מתוּ, יותר מחציים. באה הממשלה בבוקר. לא נותר אצלם [אצל השודדים] נשק. אמרה להם: "היכנעו!" ונכנעו. המתים האלה שלהם... [באשר לנו] אנו מתחילת הלילה עד הבוקר לא ישַנו. אמרנו: נהרסה בגדאד!  פרצה מלחמה! בום בום! כלי נשק! המשפחות החלו לבכות, לפחוד. אמרו: "מה קרה, מה קרה? מה כל זה?" קמנו בבוקר, ראינו המולה. אנחנו [היינו אז] ילדים. יצאנו לרחוב, ראינו חיילים רכובים על סוסים, וארבעים השודדים קשורים. הם היו קשורים בחבלים, כפותים. המתים כפותים והחיילים גוררים אותם. [והשודדים] החיים כבולים בשלשלאות וגוררים אותם עם הסוסים. [הביאו לשם] שלוש מאות סוסים ונשק, מתחילת הלילה עד הבוקר, עד שעלה בידם באמת להרוג את אלה, ולהציל את האנשים מאלה... מאלה השודדים... ולהוביל אותם. הם הובילו אותם לאל-צַרַאי [מקום משרדי הממשלה בבגדאד], למשפט. רצו להראות אותם למושל. [גם] אנו הלכנו, רצינו לראות מה הם עושים. הלכנו לשם, לאל-צראי. האנשים [כבר] התאספו. ארבעים שודדים! האנשים ניצלו, והחלו לשמוח, למחוא כפיים ולהשמיע קולות צהלה. הם ניצלו מן הפגע הזה של [השודדים] האלה. יצא המושל לראות אותם, ונתן פקודה: את הנותרים צריך להרוג ביריות. כעבור יומיים העמידו אותם במבצר וירו בהם. הרגו את אלה שנשארו בחיים. העניין הסתיים, ושׂרר שקט. כבר אין לא שודדים ולא... והאנשים החלו לישון בנחת.

תמליל: 

הַסַّה עַ'ח-אַחְכִּיכִּם (<אַחְכִּילְכִּם) פַדּّ חְכִּיִّי אִלַّדִ'י סַאעִ'תּ בִּיַّאם(<בְּאִיַّאם) חְכֻּמְתִּ-תִּّרְכּ. כַּאן בַּדַ'אכּ לְוַקְתּ כַּאנוּ עִ'בְּעִין חְעַ'אמִי מְסִלְّחִין. יְג'וֹן עַלַא בֵּיתּ, בִּנְהַאע', בִּלֵّיל, יְג'וֹן יְדִּקّוֹנוּ לְّבַּאבּ וִידִּחְ'לוֹן, וִיפִרְّע'וֹנוּ לְّבֵּיתּ. וְאַהְלִ-לְבֵּיתּ קִעַّדִּין כִּَלִّתִּם, מַחַّדּ יִקְדַּע' יִחְכִּי. יְפִרְّע'וֹנוּ לְّבֵּיתּ אַש מַא-בִּינוּ יַחְ'ד'וֹן וְיִמְשוֹן. וְהַאיִי חְכֻּמְתִּ-תִּّרְכּ כּ...Read more